שלום,
מזה כחמש שנים אני סובלת מדיכאון מוזר. למה מוזר? כי אני מתפקדת לגמרי אוכלת ישנה. נהנית צוחקת עובדת יצירתית. אבל לא מוצאת שום טעם בחיים ורוב הזמן מייחלת לסיומם. יש ימים בהם יש לי ממש תאווה למות שאני צריכה להיאבק בה. כמו רצון נורא חזק למשהו מתוק. מין רצון נורא חזק למות. לפעמים זה עובר אחרי חצי שעה לפעמים אחרי שעה. כאילו לא היה. מעולם לא ניסיתי להתאבד אבל פעמיים לקחתי יותר מכדור שינה אחד שאוכל לישון ממש חזק להרבה זמן. לא ממש עזר. כשאני שומעת שמשהו מת המחשבה הראשונה שלי זה איזה כייף לו שזה נגמר. (החיים). שמתי לב שיש קשר לימים של
דליה יקרה,
דיכאון הוא מצב שיכול להתקיים במקביל לדברים אחרים, כמו תפקוד גבוה, קשרים חברתיים ואפילו שמחה. זה לא שהרגשות החיוביים מבטלים את השליליים, אלא הם מתקיימים זה לצד זה.
אפשר לברך ולשמוח בכוחות שלך, באופטימיות, בשמחה ובהנאה, ואפשר לבדוק גם איך אלו יעזרו לך למצוא את הדרך לטפל ברגשות השליליים ולתת להם מקום.
הרצון למות יכול ליצור תחושת מצוקה קשה גם אם אין סכנה שנממש את הרצון הזה בפועל. עצם הרצון נובע ממקום פנימי קשה וכואב.
האם נעזרת בטיפול פעם, פרטני או קבוצתי? נשמע שכדאי לחשוב על מסגרת כזו שתאפשר לתת ביטוי גם לחוויות הקשות ולע
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו