יש לי הפרעת אכילה, בולמיה אם להיות ספציפית. התחיל לפני שנה וחצי +- עם הפסקה של חצי שנה בלי נפילות! ולפני בערך חצי שנה זה חזר בעקבות משבר אישי..
בעבר הצלחתי לצאת מזה כי הגעתי למצב של דמעות ורצון אמיתי לצאת מזה... כרגע, אני רוצה להפסיק אבל אין לי את הכח שהיה לי לפני... אז אני נופלת בקלות...
זה יחסית תחת שליטה, אם בעבר זה יכל להיות כמעט כל יום, וכמה פעמים בכל יום... כרגע אני מנסה להגביל את עצמי ליום 1 בשבוע של לאכול כל מה שבא לי ולהקיא אחרי.
אני רוצה לצאת מזה, אבל לא יודע כל כך לאן לפנות כי אני עוד חיילת בסדיר..
ואני לא יכולה להרשות ש
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני מפחדת מטיפול בתוך צהל (דרך קבן) כי ברגע שיפתחו לי תיק "רפואי" מנחשת שזה יגיע לאיגוד ספורט שלי כי אני בתקן ספורטאית מצטיינת בצה"ל... : בניתי יותר לכיוון מרפאות כמו תל השומר וכו, רק שלפי גוגל אין שום מראה שמטפלת בחיילים... לפחות לא בלי הפנייה של קבן, מה שפותח רקורד של הפרעות אכילה.... ומנסה להמנע מזה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי, מאיפה את? אשמח אם תיצרי איתי קשר, אני נגמלתי מכך...אבל אכן פעם בשבועיים בערך "בא לי" להקיא, סתם דחף...ללא סיבה חוץ מ"להוכיח" לעצמי שאני עדיין שולטת במה שאני רוצה...בעיקר על עצמי...בטוח שישנם סיבות אחרות ואני כ"כ רוצה להגיע אליהן כדי לטפל בכך.... גם אני ספורטאית , אמנם לא בגילך... (35) אבל ממש ממש הייתי רוצה לטפל בכך, אין לי בעיה שנברר היכן אפשר ותצטרפי אלי, אני יודעת שאת חיילת ואני מוכנה לשלם...פשוט משהו מונע ממני לטפל בזה לבד... :(
ודנה, לצערי הצבא מדווח על כך, אני "ניצלתי" מזה, לאחר שאחת הבנות שהיתה איתי בקורס ביקשה עזרה אנו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו