refael

לחזור לחיים כי הקרובים אליי ביותר לא הספיקו,לא הצליחו למצות את החיים עד תום,עד קץ,ושנים שאני מרגיש כמו כאילו שורד אותם,לא בגלל שאני לא בזוגיות,ולא בגלל שאני בעל דירה פרטית ... אני מרגיש שאני שורד את החיים,בגלל ש-מורה דרכי איננו עוד,וזאת שגרמה לי לחיי,ולו במעט,גם בזמנים קשים גם איננה,ואם לאמר את האמת אני לא מצליח,לא מצליח להשתחרר מההרגשה הזאת,שאני כאן כי הם כבר לא,וזה עצוב,אני כאן כדי להנציח את שמם ופועלם ... ולא מצליח לחזור לחיים ... :/

אני משער שזה יהיה כבד אולי אפילו קצת קשה,אלה הם פני הדברים,וזאת המציאות ... בשנה זו ימלאו למותה 10 שנים,12/10/2005 (תאריך לועזי) חכמה,יפה,עם חלומות והרבה הרבה שאיפות,שוטרת בשירות חובה,היא הייתה לבד "בקרב" הזה על השפיות,לבד לגמרי,מופנת ברמה באמת קיצונית,נפלה בחלקי הזכות להיות אחד הדמויות הכי מרכזיות בחייה,גם היום עשר שנים מאז,מצערת אותי העובדה שלא הייתי שם למנוע את האבידה הזו ... אחרי האובדן הגדול שנה קודם (רצח האח הגדול בפיגוע) לא היו בידיה הכלים המובנים מאליהם להתמודד עם זה,להתמודד עם כול זה לבד ... באמת לבד,לא גרתי איתה ולא בבית העוד...

נכון שעברו מאז למעלה מ- 10 שנים,אבל האובדן והכאב לא שכחו לרגע ... החיים נעצרו לגמרי,היכולת שלי לפגוש חברים מהעבר והווה גם נמחק אנשים שהיו לי לאבן דרך בחיי היום יום,שלמדתי מהם הרבה עליהם על החיים ועל עצמי בעיקר ... עשור אחרי המקרה הנורא שאיבדתי אח בכור,אב שני,ובעיקר מורה דרכי,חזרתי לכתוב,לכתוב בעיקר מה קרה איתי מאז על אנשים בחיי ואינם,כי היה קשה,קשה היה לראות את התוצאה שלאחרי התרסקות על האובדן והכאב הנורא הזה ... אז הלכתי לכתוב עוד כמה מילים,כמה מילים על איך אני מרגיש מאז ומה אני חושה על החיים על עצמי ובכלל ... אני עוד זוכר שזה היעוד...