חלקנו קשורים ישירות למעגלי השכול כתוצאה ממלחמות וטרור, וחלקנו לא. לאלה שכן קשורים יש פנים מסוימות, של איש או אישה או ילד או ילדה ספציפיים, שאותם הם זוכרים והם עבורם "הפנים" של יום הזיכרון. לעומת זאת, לאלה מאיתנו שאין במשפחתם או בקרב חבריהם חלל, אין גם דמות ספציפית להיאחז בה באירועי יום הזיכרון. אז מה אנו זוכרים? על מה אנו חושבים? חלקנו בוודאי מכיר את התחושה של לעמוד בצפירה או באחד הטקסים ולהיות מוצף במחשבות רלוונטיות ליום הזיכרון וכאלה שאינן קשורות ליום הזה, ואז את ריגשי האשמה על כך ואת הנסיון להחזיר את המחשבות למסלולן. אני מזמין אתכם
שנה טובה לכל באי הפורום, החברים הרבים, ומשפחת כמוני.
מאיתנו, עמותת נט"ל, רמי, אבי ודני.
להתראות בשנה החדשה.
-
1 תגובה
מותו של ילד מפצצת מרגמה, לעיני בני משפחתו, הראה לכולנו את החומרים מהם טראומה עשויה. אך, ההפגזות היומיומיות ושיבוש החיים בדרום מזכירים לנו שיש יותר מדרך אחת להגיע למצב פוסט-טראומטי.
(1) יש את אלה שנחשפו ישירות לאירוע שהיה טראומטי עבורם, כמו נפילת רקטה (גם אם זו לא גרמה נזק); (2) יש את אלה שנחשפו באופן עקיף, למשל כאשר שמעו שאדם קרוב להם נפגע; (3) ויש את אלה, כמו למשל תושבי עוטף עזה, שחיים במצב כרוני של קולות ירי, נפץ והפגזות, חרדה מחדירות מתחת ומעל לפני האדמה – וזאת על פני ימים ושבועות.
הסוג הראשון הוא המוכר יותר, אך אנו מטפלים גם בשנ
-
3 תגובות
יום הזיכרון הוא יום ממלכתי. אבל, מאחורי היום הזה ישנם אלפי סיפורים אישיים של מי שבעצמו נפגע, מי שאדם קרוב לו נפגע, ואחר כך גם מי שהכיר נפגעים במעגלים רחוקים יותר כמו חברים או מכרים. וישנם גם כאלה שלא נפגעו באופן הזה אבל בכל זאת "סוחבים" איתם זכרון ממלחמה או מפעולת איבה.
אנו מזמינים אתכם לספר כאן בקהילה משהו מאותם אירועים שנחרטו בזכרונכם, קטנים כגדולים, ארוכים כקצרים, קרובים כרחוקים. כך נתרום ונרחיב את הזכרון הקולקטיבי ונמצא את האישי בתוך הממלכתי.
-
7 תגובות
הנה ידיעה עצובה.
אוניברסיטת תל אביב סוגרת את החוג ללימודי צרפת, כחלק מהמשבר המתמשך הפוקד את מדעי הרוח. מספר המרצים הולך ויורד ותלמידים אינם נרשמים. במשך מאות בשנים צרפתית היתה שפתה של התרבות, של הלמדנות, של הדיפלומטיה ושל האומנויות, אך בעולם מערבי אנגלופילי שבו מראית העין הפרקטית גוברת על כל שיקול אחר, מעטים אלה הרוצים להשקיע שנים וללמוד נושאים חסרי ביקוש בכיכר השוק הצרכנית (והצרחנית).
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2293876
והנה עוד ידיעה עצובה.
חוקרים באוניברסיטת בר אילן "מצאו מקור אבחנה אמין יותר להצלחה ב
"תָּמִיד אוֹקְטוֹבֶּר, שְׁתִיקַת קוֹצִים וַאֲנָשִׁים /
וְאֵימַת הַלַּיְלָה הַשִּׁשִׁי כְּשֶׁהִשְׁתַּתֵּק הַשָּׁעוֹן וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת /
וְהַלֵּב חָדַל וְהַטַּל אָכַל אֶת הַבַּרְזֶל /
וְהַבַּרְזֶל אָכַל אֶת הַדָּם /
וְהָאַלְחוּט חָתַם מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת בְּקוֹל צָרוּד /
פּוֹתֵחַ בְּאֵשׁ /
וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ רַעַשׁ וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְחוֹל /
וּמֵאָז מְחַכִּים בַּחֲגוֹר מָלֵא בְּחַלּוֹן-קַיִץ אַחֵר /
וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁשּׁוֹכֵחַ אוֹתָם אַחֲרֵי הַקָּצִיר /
וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁזּ
-
2 תגובות
מטרת הקהילה היא להוות מקום מפגש וירטואלי לאנשים אשר חוו מצוקות או קשיים נפשיים על רקע מלחמה או טרור, ולאנשים אחרים אשר יש להם עניין בנושא. כאן נוכל לשאול, להגיב, להתבטא, לכתוב, ללמוד, להתעדכן - וזאת 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. אז קחו לכם את הזמן, שוטטו במערכת "כמוני" וראו מה יש לקהילה להציע עבורכם. אלה מכם האמונים על החיים ברשת האינטרנט יוכלו לנהל חלק מחייהם הוירטואליים מעל גבי הקהילה שלנו, ואלה שעדיין לא נכנעו לתכתיבי הזמן, והחיים הוירטואליים זרים להם, מוזמנים לבחון מה יש לחיים שכאלה להציע וזאת איתנו כאן בקהילה.
את הק
-
4 תגובות