מוטב מוקדם מאשר אף פעם ….

כמעט מדי יום אני נקראת לייעץ על חולים המתאשפזים מסיבות שונות, ובבדיקות המעבדה שנעשות מוצאים אצלם ירידה בתפקוד הכלייתי, לעיתים אפילו עם צורך בהתחלת טיפול בדיאליזה. בחלק לא מבוטל מחולים אלו, בחיפוש ועיון בבדיקות מעבדה קודמות, לעיתים אפילו בבדיקות ממס' שנים קודם לכן, מוצאים כבר עדות למחלת כליה כרונית. למרות זאת, טענה רווחת בקרב חולים רבים היא כי "לעולם לא נאמר לי ולא ידעתי שיש לי בעיה בכליות…".

הכיצד?

ידוע הדבר כי 30-40% מהחולים עם בעיות בכליות מופנים מאוחר מדי לנפרולוג. הסיבות לכך שונות ומשונות, בחלקן קשורות בחולה עצמו, ש"לא אוהב רופאים…"  וביצוע בדיקות אינו חלק משגרת חייו, ובחלקן קשורות ברופאים המטפלים, שלא תמיד מודעים מספיק לסיכון לפתח מחלה כליה כרונית. 
הפנייה מוקדמת לנפרולוג, עשויה פעמים רבות להאט קצב התקדמות מחלת הכליות ולמנוע סבוכים הנובעים ממחלת הכליות.

אז מה עושים כדי למנוע זאת ?

אנשים הנמצאים בסיכון יתר לפתח מחלות כליות צריכים להיות מודעים לכך !!
מי הם אותם האנשים?
חולים עם יתר לחץ דם,
חולים עם סכרת, במיוחד אם אינה מאוזנת…
חולים עם סיפור משפחתי של מחלות כליות
חולים עם מחלת לב וטרשת העורקים
חולים עם מומים בדרכי השתן

במידה והרופא המטפל אינו מודע מספיק לסיכון – אפשר לבקש ממנו לעשות הערכה שגרתית אחת למספר חודשים.

כיצד מעריכים האם יש מחלת כליה?

זה לא מסובך – מבצעים בדיקת דם לאוריאה, קריאטינין ומבצעים בדיקת שתן
בהתאם לתוצאות הראשוניות, משלימים בדיקות נוספות, אם יש צורך בכך.

ומתי פונים לנפרולוג?

בכל מקרה בו יש החמרה בתפקוד הכליות ו/או יש ממצאים חריגים ופתולוגיים בשתן, ובעיקר הפרשת חלבון מוגברת – מומלץ לפנות ליעוץ של נפרולוג ..

פנייה מוקדמת חשובה ביותר. יש מה לעשות וניתן פעמים רבות להאט התקדמות מחלת הכליה ואף למנוע סבוכים שונים שלה.
פעמים רבות כאשר מגיעים כבר לאשפוז דחוף עם אי ספיקת כליות מתקדמת, אין כבר מה לעשות וחבל…

אז מוטב מוקדם מאשר אף פעם…