לאכול מחוץ לבית

מי לא אוהב לאכול מחוץ לבית? זה גם פינוק (לא צריך להכין, לפנות, לשטוף כלים) וגם הזדמנות לאכול את כל אותם דברים שאין בבית ואיננו יודעים להכין.
אני למדתי לאפיין את האוייבים שלי, אלו שגורמים לי לא לשלוט ולאכול יותר מידי. לכן, אינני מכניסה אותם הביתה. אכילה במסעדה נותנת לי הזדמנות לאכול מהם ובמידה. דוגמה טובה לכך היא שניצלים. אם אני מכינה שניצלים אני אוכלת יותר מאחד. תגידו לי ובצדק, תכיני רק אחד. הבעיה היא שהכנת שניצלים זה בלגן לא קטן ואם כבר עושים את זה ומשתמשים בהרבה שמן, מכינים לכל בני המישפחה ועוד כמה להקפיא או לשמור לילדים למחרת. כשאני מכינה לא נשאר להקפאה ולא למחרת. הפיתרון מבחינתי הוא לאכול שניצל במסעדה. כמובן שלא תמיד, אך הבחירה היא שלי.
כמו כל דבר, גם אכילה במסעדה מצריכה תכנן מראש. חשוב לזכור, לא רק פחמימות דורשות מחשבה ותיכנון. גם השמנה. השמנה פוגעת בתנגודת האינסולין ומוציאה מאיזון.
צעד הראשון הוא להחליט לאיזו מסעדה יוצאים. מסעדה סינית היא מחוץ לתחום שלי. אפילו מנות הירקות מלאות בפחמימות. רמות הסוכר שלי מרקיעות שחקים אחרי הביקור במסעדה סינית. לכן, הודעתי לבני משפחתי שאני לא אוכלת במסעדה סינית והם מכבדים את רצוני.
צעד השני הוא לבחור מה לאכול. מצרפת קישור נהדר שנכתב ע"י ליטל לוי, דיאטנית קלינית והנותן טיפים נהדרים מה כדאי לנו,  המתוקים לאכול במסעדות.
צעד שלישי הוא להזמין את הסלט עם הרוטב בצד. אני מוסיפה כמה שאני רוצה. גם עם בא לי הרבה, זה יוצא פחות ממה שבמסעדה שמים.
צעד רביעי הוא לחשוב מה מכשיל אתכם במסעדה למרות כל הרצון הטוב והתיכנון שהגעתם איתם למסעדה. אני נכשלת בארוחות בוקר עם הלחם החם שמוגש. אני לא יכולה לגמור בפרוסה אחת ולא בשתיים. למרות זאת, אינני רוצה להמנע מארוחות בוקר עם חברותי אך אני רוצה להמעיט את הנזק. הפיתרון שמצאתי הוא להביא שתי פרוסות לחם קל מהבית. במסעדה אני מזמינה גבינות רזות וחביתה מביצה אחת. כמו בכל ארוחה אני מבקשת את הסלט עם הרוטב בצד. גם אם ארצה לאכול עוד פרוסה ממה שהוגש, זה עדין פחות מלאכול הרבה פרוסות לחם