ללמוד להכיל דברים טובים

מעניין שאני וקרוב לוודאי אנחנו, לא זוכרים את החוויות הטובות שקורות לנו, רק את הרעות.
הסופ"ש שעבר היה לי מאוד חווייתי. נפגשתי עם אנשים, עשיתי דברים, היה לי טוב. אני צריכה להזכיר לעצמי מה היה כדי להבין שהחיים טובים אליי. יש לי הרבה מה להעריך מסביב. יש לי כל כך הרבה…
אני עדיין מקיאה בסוף היום. אבל מה שעבר עליי שבוע שעבר לא יחזור. חוזרים למינונים קטנים של ההפרעה. עדיין מפחדת להרדם בלי זה. צריכה מבחינה פיזית את ההתפרקות הזאת. זה לא בגלל הטעם או ההנאה מהאוכל. כן אני נהנית מתחושת המלאות הרגעית ומהאוכל שבבטן. מהלחם שאני אוכלת.
מה הלאה לא יודעת.
חולה כרונית או לא?