מילים לדפים
ואתם רואים אותי ומחמיאיםתלפעמים מבקשים את המתכון,זאת לא עוגה מוצלחת אני רוצה לצעוק אבלהפחד משתיק את הקול ובמקום האמת אני מקריאה בע"פ מתכון דיאטה מאיזה מגזין בריאות.המתכון כולל ארוחות מלאות,ספורט,שתיה…שיא השלמות.
העיניים מביטות בי בקנאה ואיתם עוד ועוד שאלה ואני מורידה את העיניים מתביישת בשקר אבל המפלצת בתוכי פורחת גאה בשבילה זאת ארוחת צהריים,ולעומתם יש את אלה שחושבים שהגזמתי"את נראת לא טוב,אפילו זוועה"מעיזים לומר לי בשביל המפלצת זאת מחמאה והיא כל כך מסופקת.
ובלילה שהכל חשוך והקולות עולים מתוכי אני מבינה שאני יכולה לשאת בתואר עובד מצטיין.כן,עבודה קשה אבל עבודה בעיניים שדורשת לא פחות השקעה והתמדה,עקביות וטשטוש ראיות מכל מי שסבב אותי היום.
אל תכעסו אני לא מרמה אותכם אני מרמה את עצמי.
ובבוקר מול המשקל זה כמו תלוש משכורת,ככל הספרות קטנות יותר ככה השכר גדול יותר.
אמא יקרה לו רק יכולתי לספר לך,אני חלשה להתמודד מול העצב שישדרו לי עינייך,ההלם שיאחוז בגופך על שעות בהם טרחת להכין ולבשל בגשם ובשמש הקופחת להביא את זה עד אליי בשיא המסירות כמו שרק אמא יכולה ולדעת שזה היה לשווא!?!
גופי היקר אני יודעת שאתה הקדוש המעונה.חושק ורוצה בעיניים אבל נשלט ע"י מפלצת בדיוק כמו ילד מוכה שלא מעיז לבקש כי אם והיה והתפתה אבא יגיע ולא יסלח עד שישלם..כן המפלצת תגרום לי להקיאעד זוב דם אם צריך ששמה לא יספג שום ויטמין.
ואתה חלש ועומד בעומסשמוטל עלייך-לשאת את נשמתי הפצועה.
למדתי לחיות בשקר ענק ושכחתי מהי אמת.אני שכל חיי דגלתי באמת וציינתי כמה שקר זה חולשה ופחד נושאת היום את הדגל בראש מורם-דגל השקר שצבוע בשחור עם עיגול אדום באמצע.כן חיי בצל שחור ובתוכו לב מדמם.ואין יותר גרוע ואין מנוחה.
לפעמים אני רוצה לספר כי אני יודעת שאחרת זה לא יגמר.
אני יודעת שלעולם לא יהיה מרוצה ממה שנגלה לי במראה.
אני,אני מבינה אבל כבר עמוק בתוך המפלצת ששולטת עלי ומכתיבה לי.
אוכל זאת הנאה ורק לי זאת תרופה.
אל תרחמו עלי ביום שתדעו טל תשפטו ואל תהיו חכמים ותגידו ידענו,פשוט קבלו אותי באותה הצורה והדרך.דברו אלי בגובה העיניים לאדם שקיים בפנים ואיבד צלם אנוש ולא לפי מעטפת חיצונית שמפחדת המתגובה שלכם!
סילחו לי זה קודם כל כל בכדי שאוכל לסלוח לעצמי על הימים,חודשים ושנים שקברתי בעומקי נשמתי.התמכרתי לאוויר,תבינו שהשקר זנ חלק מהמחלה.תנו לי שוב ביטחון שאבד ויאבד בכם ביום שתתדעו שניצלתי את תמימותכם.תפרידו ביני לבין השקרים,זה יהיה קשה אבל תנו לי צ'אנס להוכיח לכם שזה שייך למחלה וכשהיא לא תהיה השקרים יעלמו איתה!
אני אוהבת את כולכם באשר אתם מתביישת ומצטערת אבל כרגע נשלטת ומפחדת.
מי יתן ואזכה להיות מאחורי!

המסיכות האלה של השלמות שהתרגלנו לעטות על עצמנו,המשחק שאנו משחקות בו...יודעת מה גיליתי??שבסופו של יום אנחנו נותרות אנו,ערומות משלל המסיכות,משחקות במשחק שרק אנחנו משחקות בו ואין מנצחים,רק מפסידים.ואז,שם על המאזניים ומול המראה,אנו רואות את כל מה שאנו מפחדות להודות בקיומו במשך היום,הרגשות שאנו מנסות לברוח מהם,משתקפות במלוא גדולתם מול המראה.ואז אנחנו בונות עוד מגנים עוד חומות הכחשה,שמתפרקים לנו מול המציאות בידיים,ואנחנו מחזקות ומהדקות שוב...אבל לשווא.
תגידי,לא הגיע הזמן להפסיק לברוח??את עוד זוכרת למה את בורחת??
אני מב
- 0
- שתפו
דווחולפעמים נדמה לי שהפקתי הצגה גדולה שנקראת חיי, שמתי אנשים כשחקנים, קטנים וגדולים כאחד,
לבסוף אור הזרקורים האיר רק עלי, ביקשתי אותו כי שם ליבי יכל לפעום.
חלק מהשחקנים היו יותר טובים וחלק פחות, אבל כולם הועמדו היטב במקום בו אני החלטתי שמקומם, אף אחד לא התכווח ואף אחד לא ביקש תפקיד אחר..
לבסוף גיליתי שהצגה נפלה, כי השחקנית הראשית לא רוצה יותר את המשחק, שנים ע"ג שנים
עם שקרים שה' יודע מאיפה הבאתי אותם...ואני מדברת על ילדה קטנה, ילדה קטנה שהולכת לגן,
כואבת ונפצעת, ולא מספר
- 0
- שתפו
דווחו- 0
- שתפו
דווחו