אורתורקסיה נרבוזה

על הצד האפל של אכילה בריאה
 
לינה שילדס לא רוצה לרדת יותר במשקל. אבל בגובה של 1.66 ובמשקל של 47 ק"ג, יהיה לה קשה מאד לעלות במשקל ולא לרדת עוד, כאשר היא נמנעת ממזונות רבים כגון גלוטן, מוצרי חלב, בשר ועוד. היא אומרת שהיא לא רוצה לרדת עוד במשקל, אבל היא גם מודעת לכך שהיא מתעסקת בבריאות באופן אובססיבי, ובשל כך פנתה לטיפול.
 
קיבעון של אכילה "בריאה" עלול להוביל למגוון רחב של בעיות לא בריאות, במיוחד כאשר אנשים מפחיתים מוצרים ומזונות רבים מהתפריט היומי שלהם.
 
רופא בשם ד"ר סטיבן ברטמן תבע את המונח אורתורקסיה נרבוזה (Orthorexia Nervosa) כאשר הוא ניסה לתאר אנשים אשר עוסקים באופן אובססיבי עם אכילה בריאה.
 
למרות שאורתורקסיה מתחילה כשאיפה לשיפור הבריאות, התופעה קשורה לפחד ממזון. אנשים אלה מאמינים שמזון מסויים יגרום להם לבעיות ויעשה אותם חולים, הם מפתחים פחד ממזונות כאלה, ובהדרגה נמנעים מעוד ועוד מזונות. במהרה אנשים כאלה מגיעים למצב שהם לא אוכלים מספיק ומשם למצב של תת משקל אשר מפריע בחיי היומיום.
אנשים שסובלים מאורתורקסיה מבזבזים המון זמן על מציאת המזון הנכון ומתאים לאכילה. לעיתים אנשים אלה עלולים אפילו להימנע מטיפול בגלל חוסר הנכונות שלהם לאכול מזון רגיל.
 
באופן רשמי לתופעה הזאת אין אבחנה. היא לא נכללת תחת הפרעות אכילה בספר האבחנות האמריקאי (ה – DSM). אבל בהדרגה התופעה זוכה ליותר ויותר תשומת לב בקהילת הבריאות. כמו כן, נעשו כבר מספר מחקרים בתחום.
למשל, בשנת 2008 נעשה מחקר בתורקיה אשר פורסם בג'ורנל פסיכיאטרי ובו דווח על קשר חזק בין נטיות אובססיביות – קומפולסיביות לבין אורתורקסיה נרבוזה, ונמצא שלנשים יש נטייה גדולה יותר לפתח הפרעה כזאת.
 
מחקר אחר שנערך באיטליה בחן 404 מתנדבים ומצא שכ – 7% מהם סבלו מאורתורקסיה, אשר הוגדרה ע"י החוקרים כ"שילוב של נטיות אישיותיות אובססיביות – קומפולסיביות והתנהגויות אכילה בריאותית מוגזמות".
 
נראה כי אורתורקסיה נרבוזה נופלת תחת הקטגוריה של EDNOS (הפרעת אכילה בלתי ספציפית), אבל מומחים מאמינים שרבים מהסימפטומים דווקא דומים לאנורקסיה נרבוזה.
 
באורתורקסיה, כמו באנורקסיה, האוכל מחולק לאוכל טוב ואוכל רע. באורתורקסיה, המזון גורם לך ךהיות בריא או לא. באנורקסיה, המזון גורם לך להיות שמן או לא. בכל מקרה, יש כאן חלוקה לטוב ורע, ואת ה"רע" מורידים מהתפריט.
 
בסופו של דבר, מרבית המזונות נכללים תחת הקטגוריה של "רע", החשיבה הופכת נוקשה ההתנהגות הופכת מזיקה והימנעותית, למשל ע"י הימנעות מכל הסיטואציות החברתיות בהן לא ניתן לשלוט במה אוכלים.
 
הסובלים מאורתורקסיה בהתחלה יורידו פרטי מזון כי הם מאמינים שכך בריאותם תשתפר. להבדיל מאנורקסיה, הסובלים מאורתורקסיה דואגים פחות לגבי המשקל ויותר לגבי עניין הבריאות שלהם.
 
נחזור אל לינה שילדס. הבעיות שלה עם אוכל התחילו בתיכון. היא היתה ספורטאית מצטיינת בתחומים רבים, והיתה בנבחרת השחייה, הכדורגל והגולף. ביקור כמעט מיקרי אצל רופא כירופרקט הצית את מערבולת ההדרדרות אל הפרעת אכילה: “הוא נתן לי רשימה של קבוצת מזונות טובה ורעה, ללא דגנים למעט דייסה ובלי סוכר בכלל" מספרת לינה. אבל היא לא מאשימה את הרופא, ומציינת שהיא לקחה את ההמלצות הרבה יותר מידי רחוק.
היא ירדה הרבה במשקל ומהר. כאשר עברה למכללה והחלה לעסוק בספורט תחרותי, המצב החמיר. באחת מתחרויות הגולף בהן השתתפה, הדופק שלה צנח והיא הובהלה לחדר מיון.
 
הגבלה או הורדה של מזונות מסויימים מהתפריט יכולה להעשות בצורה בריאה ומבוקרת. למשל טיבעונים, שלא אוכלים בכלל מוצרי חיות, אפילו לא דבש, יכולים להשאר בריאים ובמשקל תקין.
העניין המרכזי עם אורתודוקסיה הוא הטבע האובססיבי של צריכת המזון. יש אנשים שהופכים כל כך אובססיבים בענין שהם אפילו לא מסוגלים להנות באופן חד פעמי בארוע של העבודה למשל. כל דבר שהופך לקיצוניות הוא לא בריא.
 
 
אכילה בריאה הינה חשובה להארכת תוחלת החיים ולמניעת מחלות. הבעיה עם אורתורקסיה היא שהסובלים ממנה "מסווים מחלה כמעלה" כתב סטיבן ברטמן בספרו "Health Food Junkies”. הוא כותב שהטבע האובססיבי של אורתורקסיה בדרך כלל מוביל לאובדן השכל הישר והפרופורציות, ולהידרדרות נחרצת אל דיאטה קיצונית.
 
אפשרויות הטיפול באורתורקסיה הן למעשה זהות לטיפול באנורקסיה. בנוסף, כמו בכל הפרעות האכילה, יש שכיחות גבוהה יחסית של מעבר בין הפרעת אכילה אחת לאחרת. במקרה של לינה למשל, האורתורקסיה שלה הפכה לבולימיה כאשר היא עברה ללמוד במכללה בסין. היא חזרה הביתה ופנתה לטיפול פסיכיאטרי.
 
לפי ההוראות של משרד הבריאות האמריקאי, הטיפול באנורקסיה משלב שלושה מוקדים: חזרה למשקל תקין, טיפול בעניינים הפסיכולוגים שגרמו להפרעה והפחתה והכחדה של התנהגויות ומחשבות שמובילות להפרעה ועלולות לגרום לנסיגה. בנוסף, חשוב להבין במה הפרעת האכילה עוזרת כביכול לאדם הסובל ממנה, כמו גם לעזור למטופל להבין את הנזקים שההפרעה גורמת בחייו. חשוב ללמד את המטופל מנגנוני התמודדות יעילים ובריאים. לבסוף, טיפול משפחתי יכול להיות מרכיב חיוני בתהליך הטיפולי.
 
לינה עדיין נלחמת באורתורקסיה שלה מידי יום למשל אכילת סנדוויץ או מזון אחר אשר משלב מספר מרכיבים עדיין קשה לה. “זה מאד אובססיבי. הכל צריך להיות מאורגן בצורה מאד מסויימת" אומרת לינה. אבל היא מקווה שעם המשך הטיפול היא תוכל לקבל חזרה את השליטה בדפוסי האכילה שלה. ולחשוב שהכל התחיל מהמלצה של רופא לתזונה מסויימת שהלכה רחוק מידי…

news.medill.northwestern.edu/chicago/news.aspx

 
תרגום ועריכה: מיכל אפק