אורתורקסיה: מידע, מדריכים, חדשות ועוד - כמוני

שלום לכולם, האם יש כאן בנות המתמודדות עם אורתורקסיה או התמודדו בעבר? זקוקה לעזרה תודה

open

אורתורקסיה באה לידי ביטוי בחששות ביחס לאיכות המזון, בהבדל מחששות לגבי כמות המזון המלווים אנשים עם אנורקסיה (צילום: shutterstock)

אורתורקסיה – כל הפרטים

לאור בקשה מבית החולים גהה וממספר בנות סוערות במחלקת הפרעות אכילה הדסה עין כרם,שחלקן פעילות או היו פעילות כאן (אני אתכן אהובות.) אני מעבירה שוב את מאמרי, מנסה כמה וריאציות,למרות שזה קצת מוריד ממנו, הדבקתי אותו עבורכן על הלוח עצמו תודה לכל התגובות המדהימות של כולם עוד יוזמה מבורכת ושיתוף לכלל האוכלוסייה! תודה @MAYA SHIR שמי מאיה שיר, סטודנטית לקראת MA בפסיכולוגיה קלינית. אני רוצה לשחרר לקהילה היפה הזו חלק מעבודה שכתבתי, בקובץ וורד, על המסע שלי , במשך שנים אינספור, עם אנורקסיה נרווזה. קראו בתשומת לב (ארוך, אך מעניין): הפרעות נשמה. "עמדתי במקלחת. עליתי על כיסא שכבר הכנסתי מבעוד מועד, יודעת כבר את מטרתו. המטרה-להגיע למראה היחידה בבית .וואו. מראת קיר פצפונת כזו, מחוברת לארון קטן כזה תלוי, נו אתם בטח מכירים .הייתי חייבת לעלות, לטפס את ולהשיג את הנשגב. חייבת. מוכרחה. צריכה לבדוק ומהר. צריכה לבדוק וכמה שיותר מהר. מהר מאיה. לפני שהיא , אימא, תחזור. עליתי ובדקתי קודם כל מהר את הבטן, ניסיתי לראות את ה"מאחורה", זה קטן מדי, לא רואים כלום. הרגליים. צריך לטפס גבוה יותר לבדוק אותם .מה מצבם. כמה הן שמנות. יש עדיין רווח בין הרגליים? רואים עדיין את עצמות הבריח? רואים את הורידים בזרועות? אני לא רואה כלום. חייבת לבדוק. חייבת לבדוק עכשיו.לא רואים כלום בחושך הזה. איזה חושך אלוהים. איזה חושך.. אני רוצה את אימא עכשיו. ומה באמת עכשיו . עכשיו אני כלום.. אני אוויר.. אני מתה." הפרעות אכילה ,כפי שאנו מכירים אותן כיום , לא היו קיימות, לפחות לא בצורתן הנוכחית, לפני 200 שנה. אבל מה אנחנו באמת יודעים על המונח הזה, צמד המילים המחוברות כה יפה ואלגנטי –"הפרעות –אכילה." "אה זאתי "אנורקזית" זאתי. מה זה היא קו. בטח היא לא אוכלת כלום"(זה אגב, ציטוט ישיר מפלאפל יצחק במקור ברוך בירושלים. רציני. תשאלו את יצחק ) "בואנה רזית מיכל, מה עשית בשביל זה?" "את לא אוכלת כלום, לא נגעת כמעט בצלחת. את לא רוצה להיות שמנה נכון?" "היא כל הזמן בשירותים אחרי האוכל, בטח בולסת כמו פרה ומקיאה." "את בדיאטת כסח"? תני כמה טיפים, אל תהיי רעה" כשהייתי בת 15 ושבעה חודשים, לא ידעתי, שמעתה ועד לבגרותי, החיים שלי עומדים להפוך צורה, להשתנות לחיים אחרים. חיים שונים לחלוטין מכל מה שהכרתי. שמאיה כבר לא תהיה, לעולם , אותה מאיה.(הדבר היחיד שלא השתנה זה חוש הדרמה המפותח שלי.) נו זה רק הגיוני. הייתי ילדה. בת 15.ושבעה חודשים. מהרגע שזה, הדבר "הזה", קרה-זה לא רק החיים שלי השתנו. זה של כולם. "אנורקסיה נרווזה", "בולימיה נרווזה", ,"הפרעת אכילה כפייתית", "בינג' איטינג","השמנת יתר כפייתית", "אורתורקסיה נרווזה". המונחים האלו, הם הרבה מעבר להגדרות חביבות כתובות מאד בסטייל, פרי יוצרי ה-DSM-IV החביב אף יותר לאיגוד הפסיכיאטרים האמריקני, שאוהב לסווג מחלה שאין הוא מכיר, תחת קטגוריה שכל קשר בינה לבין המ-ח-ל-ה הזו, הינו מקרי לחלוטין, אה, וכן , כמובן-יש גם קריטריונים. הוריי. המחלה. מה זו המחלה הזו? הרבה מנסים להסביר. אף אחד לא יודע. הפרעות אכילה מסווגות ב TR-DSM-IV(המהדורה המעודכנת ביותר משנת 2000) תחת תת הקטגוריה :"גורמים פסיכולוגים וחולי גופני"-כאשר הן ספציפית מוגדרות כ"הפרעות פיזיות" (או :"המתבטאות בצורה פיזית"), הנגרמות ואף משתמרות עקב גורמים פסיכולוגים. סתם, כדוגמא, אנורקסיה נרווזה היא, ציטוט ישיר(מעבודה שאני אישית, לצערי, עשיתי): "הפרעה הכרוכה באובדן חמור של משקל גוף ,בלווית פחד עז מעליה במשקל ו/או השמנה". מאפייניה העיקריים של התסמונת ,מעבר לפחד העז לעלות במשקל, הינם ,בין השאר :סירוב לשמור על תזונה נאותה, איבוד משקל הגוף המקורי עד לרמה של לפחות 15% פחות מהמשקל הנורמטיבי בהתאם לגובה, עיוות תפיסתי חוזר ונשנה של דימוי הגוף או/ ו השפעה מוגזמת שלו על קביעת ההערכה העצמית של החולה, והיעדר מחזור חודשי לפחות שלוש פעמים ברציפות(אצל חולות שכבר הופיעה אצלן הוסת הראשונה)." בישראל, הגברת המכובדת כה וחברת הכנסת ד"ר אדטו לוי רחל, אוהבת להסביר כי ההפרעה של ה"בנות הללו, השקופות" היא מסוכנת וכי הרוב שלהן עברו, ללא ספק(כן ללא ספק) טראומה מינית. דוקטור זיגמונד פרויד, אב הבית המייסד שלנו, היה וודאי מסכים איתה (נו ,טוב, זה לא קשה עבור פרוידיאנים, לקשר כל הפרעה-או אם נהיה לגמרי כנים ,כל דבר, לאינטראקציה או אי אינטראקציה סקסואלית כזו או אחרת),ואכן, בכתביו הוא מתייחס לתופעה ה"מוזרה" כאיזה תקיעות בשלב אדיפאלי או/ו אוראלי כזה או אחר, מקשט את זה בסוכריות מתקתקות בהסבריו הפלאיים כי האישה רוצה בעצם להיות גבר, ולא עברה הזדהות כראוי עם אמה, קנאת הפין בהחלט עוד שם (ולא נפתרה כראוי!), וזה עוד ממשיך. אכן. מילים כדורבנות. המטפלים שלנו, מסתמכים, כמובן, על פסיכולוגיה מודרנית. הפיזיולוגיים אוהבים לדבר על בעיות של הבחורה במנגנוני שובע ורעב, איפשהוא שם נוצר איזה קצר בהיפותלמוס, הקוגניטיביים ההתנהגותיים ישוחחו עמנו על אסוציאציות לקויות והתניה בין הרעבה לשמחה, מאגרי התנהגות לא מסתגלים, האקזיסטיניאליסטים המקסימים(הם באמת, אגב, מקסימים) יתייחסו למשמעות הסבל של החולה, הביולוגיים ה"טהורים" ידברו לא רק על דפק במוח אלא גם על גנטיקה ויעשו בערך כל מחקר אפשרי להוכיח כי לכל אנורקטית יש , בטוח, איזה דודה או חצי בת דודה דור שני, שעשתה דיאטה שהלכה "קצת הרבה" רחוק מדי, וככה זה נמשך. ההגדרות ממשיכות לתת קריטריונים לתת משקל, לעודף משקל, למשקל תקין, יש ווסת, אין ווסת. במיוחד אהוב עלי מדד הBMI הדבילי, שמוכיח יותר מכל, כמה אדם "תקין" ,לפחות רשמית לרופאים/הדיאטנים החמודים, יכול להיות, למעשה, חולה ברמות על(בי אם איי, לדוגמא, לבחורה מטר 1.71 משקל 56=תקין, בפועל היא יכולה להיות ללא ווסת, בתת תזונה משוועת, במחסור אדיר של חלבון וויטמינים ומינרלים והשד יודע מה עוד) הכל נורא יפה. אבל איפה הטיפול, חבריי המכובדים בעלי חמישים ושתיים תארים? אין בדיוק תשובה. אפרופו, גם זיגמונד ,שבאמת השתדל, לא צלח בסוגיה. אולי אין תשובה כי אין בעצם , עד היום, מזה כבר 100 שנה מאז שמכירים בהפרעות אלו, טיפול של ממש. אין אקמול, אין תרופה. הפחד מוביל את אלו שמתיימרים להבין, לעשות שטויות ברמות שאין לתאר, להרוס במקום לבנות, וכאשר מובלים מתוך פחד, (בכל דבר אגב)-זה אף פעם לא יגמר יפה. וכן,זה באמת לא נגמר יפה. לפחות 50% מהפציינטיות של מחלקת הפרעות אכילה בתל השומר הנשגבת, בפיקוחו של איתן גור המהולל המומחה הראשי בתל השומר, -חוזרות למחלקתו, בוא נאמר, חודש אחרי שחרור, (משהו כזה נכון מר גור?) זה כמובן חוזר על עצמו אצל מאושפזות גהה, הר הצופים, כפר שאול מרנין הנפש, איתנים, וכן הלאה. כמובן שלחצי מבתי החולים הללו אין בכלל מחלקה רשמית מוגדרת ומכוונת לטיפול בהפרעות אכילה, רובן של בחורות וילדות בנות 18 והלאה יכולות למצוא עצמן באשפוז כפוי במחלקה סגורה כלשהיא, רוב הסיכויים עם לפחות אחד או שניים סכיזופרנים מעל 30,וארבעה בעלי דכאון אקוטי קטטוני, למשל.(בין זה לבין מה שהן עוברות או המזור לו זקוקות- כל קשר הוא מקרי בהחלט). השאר, נעות ונדות בין חיים למוות, חלקן מתות בבית, חלקן מתות בהיותן בחיים, וחלקן מוותרות כבר על חיים. אני רוצה לדבר שניה על אנורקסיה, כי זה הספציאל שלי. למרות שאני וגופי מזה כ32 שנה מכירים כבר את כל שאר שלל השילובים המרנינים, נלך שניה רק על זה, דקה תהיו איתי: אנורקסיה היא מחלת נפש קשה מנשוא. כל אנורקסית שתדברו איתה, בשלב השיא של המחלה, אם תשאלו אותה מה הכי מפחיד אותה, תגיד לכם , כי הפחד (יש הרבה, אני מדברת על הביג ווינר) הכי גדול שיש לה, הכי אימתני שיש לה, המוות בכבודו ובעצמו-הוא אחד מהבאים: -1)אוכל2 )השמנה 3) השמנה מלאכול 4)כל התשובות נכונות. אנורקטית, בין אם הגיעה לשלב הזה ,בין אם עדיין לא, במעיין גבול ביניים כזה, במהלך התפתחות המחלה (כן יש התפתחות למחלה, כמו כל מ-ח-ל-ה), ראשית- תשכח, תאבד ,את קשרה היפה והנכון לגופה האותנטי, בהמשך -היא תתנתק מההוויה ששיקפה עד עתה את היותה יצור אנושי, בעל חיים, (שכן, הוא גם רעב לפעמים, וכן, זה סבבה לגמרי), יותר מאוחר זה יקבל אסמכתא תוך כדי נתק ממנגנוני רעב ושובע כאשר הגוף מגיע לתת תזונה של ממש, והחלבונים כבר לא מגיעים למוח, ואין כבר ידע אמיתי, ועכשיו זה של הגוף בדיוק כמו של הנפש- הטשטוש בין נכון מול לא נכון, כאב מול אי כאב ,מתחיל להתחזק. מתישהוא ,הכאב יהפוך לשמחה, הסבל יהפוך למציאות הטובה, והאויב הגדול מכל, יהיה אותה תחושת חמימות כזו, נינוחות ונועם, בבטן, כמו שיש לפו הדוב אהובי כשהוא שמח אחרי כד דבש מספק.(אח"כ הוא ירצה עוד אחד הממזר הצהוב הזה).כן.אפשר לומר אוכל, כי זה לקח את הכיוון של אוכל.זה הרי לא באמת האוכל, אתם יודעים. אנורקסית מפחדת פחד מוות מלעלות במשקל ומלאכול. היא הקדישה מספיק זמן, מספיק אנרגיה, מספיק כוח נפשי, להגיע ל"סו קולד" שליטה הכי חזקה שברשותה, שליטה נצחית שלאדם הקטן לעולם לא תהיה כמו שלה, היא מעל כולם, היא נצחה את היצר הטבעי מכל שיש לאנושות-והיצר הזה, אסור לו לחזור, הוא מפחיד, הוא הר געש שכל שניה יתפרץ, יש להדחיק אותו חזק חזק חזק חזק, אסור לו להגיע שוב למחזותיה הצנומים, הכואבים. השורפים. האוכל, שמסמן את היצר, מפחיד אותה כשם שאנחנו מפחדים ממוות. כשם שאנו מפחדים כאשר אנו עולים על הר גבוה ויכולים ליפול בכל רגע נתון .כשם שנפחד כאשר יכנס לנו לאוטו אדם זר עם סכין ויאיים על חיינו. כשם שנפחד על חיי התינוק שלנו. זה פחד באותו קנה מידה. הוא אינו רציונלי, הוא בלתי נשלט, הוא חזק. מה הדבר הראשון שאדם הגיוני יעשה על מנת להרגיע פחד מדבר נורא מאיים? גם אם לא תמיד זה נכון עבורו, לברוח זה תמיד תגובה טבעית ראשונית מאויב. עכשיו, נחזור רגע לאותה אנורקטית-מכניסים את הילדה -אישה הזו ל"טיפול". הטיפול הקונבציונלי עובד בצורה מאד פשוטה ונוחה, יש דיאטנית צמודה לבחורה עימה נושאת את המשקל הקסום עליו יש לעלות , אין הנחות-כל שבוע ושבוע, יש פסיכיאטר חביב שבהמשך ימליץ כמובן על חברו הטוב מכל פרוזאק או כל ידיד אחר ממשפחת הssri, ,יש פסיכולוג מחלקה, יש פסיכולוג פרטי, הכל נפלא. הילדה אישה , מבועתת עד עמקי נשמתה, קודם כל מהמקום, מהאווירה, מהכלא. אח"כ מובהר לה, כי יש "דד ליין". כן שמעתם נכון, אנשים זרים לחלוטין, שזה עתה הכירה לראשונה בחייה, באו לה לתוך אזור השליטה העצמי שלה, שעליו היא מגנה יותר מכל ובחירוף נפש, ותפסו טריטוריה מוחלטת –אנחנו, לוקחים ממך את הדבר החשוב לך מכל-את בידינו כעת, ואת כלי, כלי שיש לו מטרה אחת ויחידה-אל תדאגי חמודה, זה רק לאכול בעצם. זו כל המטרה, מתוקה שלי. "אבל אני מפחדת לאכול, אני מתה מפחד, זה האויב שלי." "לא חמודה-את טועה. את לא מבינה." "אבל אני מפחדת לשוב ולאכול, אני מתה מפחד, זה האויב שלי. לא חמודה-את טועה. את לא מבינה. כעת-יש חדר אוכל. בו יושבות עוד כמה "הזויות" כמוך, שסטו מדרך הישר. לכל אחת מהן יש תפריט .כל אחת מהן צריכה לסיים כל ארוחה עד סופה. מי שלא תסיים-עונש. שבוע לא לראות את אימא. יש עוד עונשים, תלוי כמה את שוקלת. עונש הבא-אנשור. כן אותו כלי קסם שמביאים לאנשים זקנים ללא שיניים, המכיל בתוכו את כל הוויטמינים והמינרלים להם את זקוקה בכוס ענקית של מילקשייק –רק 250 קלוריות(אם הגעת כבר לאנורקסיה חמורה –זה בערך מה שאכלת ביומיים).וזה על כל אחת משלוש/ארבע ארוחות הנוספות שאם לא תסיימי תקבלי עוד אחד .כן חמודה. כן ,כן. את תשקלי או מדי יום, או מדי יומיים, או מדי שבוע-תלוי כמה אנחנו חושבים שצריך. את צריכה להראות עליה במשקל מדי שבוע-אחרת עונש. אם תחביאי מזון-עונש. אם תרדי אף יותר, עונש כפול ומכופל, יש לנו פתרון אדיר בשבילך-שני צינורות מחוברים טוב טוב לאפך בטעם עוף, בזמן שאת לא זזה ממיטתך, ואנחנו לא מנתקים אותך מחברתנו הטובה (שעוד תכירי הרבה בהמשך )ושמה זונדה(איזה שם יפה נכון)-עד שלא תעלי חזרה.אה, יש גם בידוד-זה אם את מנתקת עצמך מהזונדה. (חדר ארבע קירות בלי כלום , מלבד חלון, למשך שש שעות.) הילדה אישה רואה מעתה ואילך, וקשה שלא להבין, את הצוות כולו, כשיקוף ישיר של אויב מספר 1=אוכל. צוות=אחיות, דיאטנית כמובן, ראש המחלקה. הצוות הוא עכשיו אויב מספר 1. צריך לרמותו ולהיאבק בו עד כלות הנשימה. עד המוות. אין ברירה. הם ה"שטן". הם לוציפר בכבודו ובעצמו. כמובן שהיא תנסה, תוכל גם לשקר להם, לשחק את המשחק שלהם, לעלות במשקל, לעשות "צ'אק אאוט" קליל, ולהוריד הכול ברגע שתשתחרר מכבלי השטן. אבל הכול! ואולי, אם לילדה אישה אחרת, בזמן אחר, יהיה טיפה מזל, היא תתקל יום אחד, אולי עוד כמה שנים , באטלרנטיבה. "אבל אני מפחדת לאכול, אני מתה מפחד , זה האויב שלי" אמרה הילדה אישה . האלטרנטיבה התבוננה בילדה אישה, אימצה אותה אל חיקה ואמרה לה-"אני מבינה אותך. אני יודעת. שום דבר לא יעשה בכוח. שום דבר לא יעשה בכפייה. אני רוצה לעזור לך. האם את מאושרת כרגע? האם באמת טוב לך כרגע? האם יש לך כוח לרוץ, לצאת לסרט, לצאת עם בחור? האם את מרגישה משהו מלבד עייפות תהומית ובחילות אימתניות, כאבים בכל גופך? האם באמת ובתמים , בשיא הכנות- ט ו ב לך ?אם תגידי לי שלא, אני מוכנה לטפל בך. להיות איתך. לחבק אותך. לאהוב אותך. אני איתך. אל תפחדי ילדה יפה. אני לא אעלה אותך על משקל, אין משקל לשבועיים הקרובים. אפילו שזה מסוכן ואת יודעת זאת, איפשהוא שם,ממש ממש בקטן וחבוי, את כן יודעת .אני לא אגיד לך מה לאכול, אני לא שמה לך שעון. אבל את צריכה לעשות משהו. את צריכה לנסות משהו. אני אלך איתך צעד אחרי צעד, שעה אחרי שעה, דקה אחר דקה .אני רוצה שבשבוע הקרוב לא תעשי דבר, מלבד להוסיף למה שאכלת מדי יום, עוד רבע ממנו.רבע.שמעת נכון. "תפוח אכלתי ," אמרה הילדה אישה. "אוקי. אז בשבוע הקרוב ,כולו, נוסיף אך ורק עוד רבע תפוח, בסדר? את חייבת לנסות.", אמרה האלטרנטיבה. "אני צריכה לדעת שאת מבטיחה לי, שאנחנו חותמות חוזה, הסכם שלי ושלך, סודי. ואת עושה את זה. אחרת לא אוכל לטפל בך. אני יודעת שזה גיהנום. אני יודעת שזה קשה. אבל אני איתך .אני כל הזמן איתך. אני איתך." הילדה אישה התבוננה באלטרנטיבה, ובכתה. אלטרנטיבה חיבקה אותה חזק אל החזה, ושחררה אותה לאימא שלה. והילדה אישה אכלה, כל יום ביומו, בנוסף לתפוח שאכלה, עוד רבע תפוח כל השבוע. אני לא צריכה לגלות לכם מה קרה בהמשך, נכון? הילדה אישה זו אני. והאלטרנטיבה ,שהייתה אז בדמותן של לא רק מלאכית אחת, אלא שתי מלאכיות- האחת-הרופאה שלי והשנייה- אמי הכואבת, שתיהן אחוזות אימה ממראה השלד החיוור שלפניהן, שתיהן מסכנות את עצמן, האחת את רישיונה הרפואי, השנייה את כל עולמה(וזו אני),אוחזות אותי יד ביד, כל שבוע, צעד אחרי צעד, בדרך אל הגאולה. ויום אחד, האלטרנטיבה הזו תהיה אני, בדמות המטפלת, בדמות האוהבת, בדמות החומלת. ויום אחד, אגשים את ייעודי בעולם . ויום אחד, אני אגש אלייך, ילדה אישה, אחבק אותך חזק חזק לחיקי, כפי שעשו עימי, ואתן לך אופציה אחרת. אתן לך דרך אחרת. אתן לך תקווה, ולא ייאוש. אתן לך אהבה, ולא איום. אתן לך אותי.

open

אחי בן ה21 מציג אכילה בקווי אורתורקסיה- נמנע כליל ממאכלים שאינם פירות מזה כחודשיים, לפני כן תזונתו הוקצנה והידרדרה מאכילה רגילה אל צמחונות וטבעונות, וכרגע מסרב לאכול כל דבר שאינו "בריא"= לכן צורך רק פירות. גובהו 1.70 ומשקלו 50 קילו. הוא מתגורר בחו"ל,

אנחנו פועלים כרגע לדחוף אותו לגשת לטיפול-

שאלתי היא כיצד מומלץ לנהוג במקרה זה? האם להמשיך ולדחוף אותו לשלב מאכלים שאינם מאוד חורגים מהקו הנוקשה שאימץ, לדוגמה- לשלב מעט לחם בכל יום (הוא עדיין מסרב לכך כרגע)? לקבל כרגע אכילה שמושתת אך ורק על פירות כל עוד יעלה את הצריכה הקלורית כך שלא ימשיך לרדת במשקל?

תודה רבה!!

open

הבלוג של מיכל אפק - קל לעיכול

אורתורקסיה נרבוזה

על הצד האפל של אכילה בריאה לינה שילדס לא רוצה לרדת יותר במשקל. אבל בגובה של 1.66 ובמשקל של 47 ק"ג, יהיה לה קשה מאד לעלות במשקל ולא לרדת עוד, כאשר היא נמנעת ממזונות רבים כגון גלוטן, מוצרי חלב, בשר ועוד. היא אומרת שהיא לא רוצה לרדת עוד במשקל, אבל היא גם מודעת לכך שהיא מתעסקת בבריאות…

open