עוד פעם אכלתי וופלות
כתיבת הבלוג הזה מזכירה לי נשכחות, בקלות אני חוזרת לימי ילדותי ונזכרת באיך התנהלו הענינים אז.
…עוד פעם אכלתי וופלות נהדרות מקופסת הפח של המכולת באבן גבירול. את כל כספי השקעתי בוופלות…
אכלתי נורא מהר שאף אחד לא יראה…
ועכשו יענישו אותי, לא יודעת מי יעניש אבל זה חטא איום ויקרה לי משהוא נורא.
אני מתה מפחד ומהר אוכלת עוד וופלה כדי לא להרגיש את הפחד.
בעצם אין לי מושג למה אני אומרת שהם היו נהדרות, כי לא הספקתי בכלל להרגיש אותן במהירות העצומה שבה חיסלתי את כל מה שקניתי…20 או 30 וופלות תלוי כמה הכסף היה לי.
אני מתה מפחד ומהר אוכלת עוד וופלה כדי לא להרגיש את הפחד.
אולי כדאי בכלל לא להרגיש, בשביל מה אני צריכה רגש?
ממילא אף אחד לא אוהב אותי.
אמא שלי המושלמת לעולם לא תבין למה אני אוכלת בסתר,
אבא שלי עסוק ואין לו זמן ואחי הקטן אפילו שונא אותי כי אני חכמה ועושה מניפולציות להציק לו כי עדיין אני מרגישה שהוא זה שחיבל לי באהבת ההורים.
אהבה בבית אין ובחוץ ברור שלא תקרה כי אני כזאת איומה כל-כך גדולה, ענקית אפילו בחנות בגדים אין בגדים שיעלו עלי וצריך להזמין לי בגדים מיוחדים.
אז אין סיכוי שמישהוא יאהב אותי כזאת שמנה, הרי אף אחד לא אוהב שמנים, אני בטח לא סובלת שמנים, לא יכולה אפילו להסתכל עליהם.
אז אם לא ארגיש כלום לפחות גם לא ארגיש את הפחד ואת האימה ואת העלבון ואת רגשות האשם שממלאים אותי ואת כל העולם מסביבי.
לא צריך להרגיש…אטמתי את הלב…
-
2 תגובות
