אור הבוקר עולה..

והנה,
יש כבר אור יפייפה בחוץ…

נראה לי פתאום שזהו האור היפה והשקט ביותר ביום…
השקט ביותר
שאר האורות רועשים לי מדי…
וזה אור שהוא כל כך שקט
שעושה כזה טוב
והאוויר שאפשר לנשום ולא מחניק….
והציפורים בחוץ שאפשר לשמוע קולן ברקע צלול, ולא בתוך ההמון והרעש שמתחולל בדר"כ ביום.

ומדבריי פתאום עולה קצת תמונה פסטורלית…
שלא ממש קשורה ללילה הבלתי נסבל שהיה עד לפי קצת פחות משעה,
שמלווה אותי מאז שנולדתי, ועדיין לא מרפה…

אבל כן, יש שעות כאלו שאפשר לחבק….