מילון שפת האכילה האינטואיטיבית
הספר הראשון שפרסמתי, "כמה שוקל האושר", זכה ועדיין זוכה להצלחה רבה, ונמכר עדיין בחנויות. את הספר השני אני מולידה ממש בתקופה זו, ואספר לכם עליו יותר כשיראה אוויר עולם. בינתיים, מגישה לכם טעימות משובחות ממנו, את מילון "שפת האכילה האינטואיטיבית":
הספר הראשון שפרסמתי, "כמה שוקל האושר", זכה ועדיין זוכה להצלחה רבה, ונמכר עדיין בחנויות. את הספר השני אני מולידה ממש בתקופה זו, ואספר לכם עליו יותר כשיראה אוויר עולם.
בינתיים, מגישה לכם טעימות משובחות ממנו, את מילון "שפת האכילה האינטואיטיבית":
אוכל שטותי – שטויות בעלות ערך
אוכל חסר ערך תזונתי אך בעל ערך רגשי או חברתי, לדוגמה במבה (משחק), גפילטע פיש (געגוע, זיכרונות), פופקורן ופיצוחים (עיסוק) או שוקולד (פינוק). אוכל שטותי הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט היומי שלנו.
אכילה מענגת – הפרדוקס הבלתי נסבל של הקיום
ההנאה והעונג מאכילה הם ערכים חשובים ויקרים, אולם במהלך המרדף אחר הרזון אנו מאבדים בתוך עצמנו את הלגיטימציה לתחושות הללו, הפרדוכס הבלתי נסבל הוא שדווקא תחושות נעימות אלה תורמות לצמצום התקפי הזלילה, אובדן השליטה על האכילה ובעיקר מעוררות בנו הנאה גדולה.
אכילה משוחררת היא אכילה משחררת
האכילה המשוחררת מנותקת משפת הדיאטה, מאיסורים, מרגשי אשם ומביקורת. אומנם קשה לנו להשתחרר מרגשות כעס והלקאה עצמית, ולעתים נדמה לנו שאלה הכרחיים כדי לחולל שינוי, אך נהפוך הוא – המבקר הפנימי פוגע באכילה שלנו ומעצים את ההשמנה. אכילה משוחררת, לעומת זאת, היא בריאה יותר, טעימה יותר ומענגת.
דיאטה משמינה – לא מאמינים? תבדקו בהיסטוריה שלכם
מחקרים רבים מוכיחים כי 95% ממי שעושים דיאטה או כל תכנית אחרת להורדת משקל מוסיפים למשקלם במשך תקופה של עד חמש שנים מסיום התהליך. חלקם אף עוברים את המשקל שבו החלו את הדיאטה. מדיאטה לדיאטה אנחנו שוקלים יותר ו"שיעורי ההצלחה" בדיאטה הולכים וקטנים.
הפוליטיקה שמאחורי ההשמנה
זה מכבר הפכה ההשמנה יציר פיקטיבי של בעלי אינטרסים כלכליים, המעוניינים ביצירת מיסטיפיקציה ומדיקליזציה של האכילה וההשמנה. מדובר בתעשייה המגלגלת מיליארדים ומשווקת כקמפיין אגרסיבי. תהליך המדיקליזציה מגדיל את מספרם של מי שזקוקים לטיפול ולתרופות על כל המשתמע מכך, ומי שמניעים את התהליך הם חברות מסחריות וגורמים בעלי עניין כלכלי – חברות התרופות, תעשיית הדיאטות, תעשיית הספורט, ואפילו שירותי הבריאות והאקדמיה. בפועל, כולם מרוויחים. חוקרים רבים רואים בתופעה זו בועה שנוצרה על-ידי בעלי אינטרסים, או התפרצות לא רציונלית של היסטריה, שאינה נסמכת תמיד על עובדות מדעיות רציניות.
לאכול את הרגש – לא טעים, כן נורא!
משמעותו של מטבע לשון זה היא פנייה לאכילה במקרים בהם איננו יכולים להכיל רגשות שונים כגון כעס, עצב, דחייה וכדומה. בניגוד לדעה הרווחת, אין הכרח להילחם באכילה הרגשית, מכיוון שעצם המאבק רק מעצים את הבעיה. חשוב להכיר בכך שהאכילה הרגשית נעשית מתוך בחירה, וכן לוותר על הכעס והאשם הבאים בעקבותיה.
מותר ואסור – אוכל גנוב ימתק
ההגדרה של מזון מסוים כמזון אסור הופכת אותו מיד למזון נחשק. דפוס זה הוא עיוות קוגניטיבי של שפת הדיאטה, וכאשר הוא מנהל אותנו, הוא פוגע בנו, מעצים את האכילה, גורם לאובדן שליטה, ובעיקר מעורר רגשי אשם והלקאה עצמית הגוררים להתקפי זלילה. החשיבה הדיכוטומית של "מותר ואסור", "הכול או לא כלום" היא עיוות של המציאות, מכיוון שהחיים אינם צבועים בשחור ולבן, ולפיכך גם התנהגויות האכילה שלנו אינן מתנהלות כך.
פולחן הרזון
פולחן הרזון החל בראשית המאה ה-20 והתעצם בשנות החמישים. השעבוד לרזון ולגוף הפכו סממן לעידן המודרני הגוזל מהאדם את ערכו, וסוגד לו עקב משקלו. פולחן הרזון הפך את כולנו עבדים לדיאטות, לטבלאות משקל וגובה, ולספירת קלוריות וקילוגרמים.
רעב ושובע
הרעב והשובע הן התחושות שאמורות להניע את האכילה שלנו. זוהי דרכו של הגוף לומר לנו מתי לאכול, מה לאכול, כמה לאכול ומתי להפסיק, וכן לשמור עלינו במשקל הנכון לנו.
אם נבחן את התנהגותו של תינוק שזה עתה נולד נגלה שהוא מתנהג מתוך הקשבה מלאה לקודים הטבעיים שלו: הוא בוכה כאשר הוא רעב, וישן כשהוא שבע. כולנו ידענו פעם להקשיב לקודים הללו, אך במהלך השנים הם מתעמעמים בשל חוקים חיצוניים, מיתוסים וסטריאוטיפים החזקים מאיתנו.
דיאטה ללא דיאטה
דיאטה ללא דיאטה היא מונח מבלבל. היא באה ואומרת לנו, נכון הדיאטה פוגעת, ומשבשת את הרעב והשובע ואת הקשב לגוף, בואו אלינו ונעזור לכם לרזות בלי דיאטה. אצלנו תרדו במשקל מבלי להרגיש. אבל אליה וקוץ בה. אכילה, המיועדת בגלוי או בנסתר להורדה במשקל, סופה חוויית תסכול דומה לזו שקורית לנו כאשר אנחנו "עושים דיאטה". אי אפשר ללמוד ולזהות רעב ושובע אמיתיים מתוך הרצון לרזות. כל עוד מנהלת את הקשב לגוף הירידה במשקל, תמיד נאכל בהתאם למה שהמשקל אומר לנו ולעולם לא בהתאם לצרכים האמיתיים שלנו. תמיד ננסה לאכול כמה שפחות כדי לרדת במשקל. כך לעולם לא תהיה אכילתנו מנוהלת מתוך "רעב ושובע אמיתיים". אכילה שהיא מתחת לצריכם שלנו סופה פעמים רבות התקפי זלילה והשמנה.
גישת בריאות בכל גודל (HAES – Health at every size)
"בריאות בכל גודל" היא גישה המתמקדת ב- well-being של האדם. ראשיתה של גישת בגישות הנון-דיאט, וחשיבותה באיזון שיצרה בין הגישות לטיפול בהפרעות אכילה לבין הגישות הטיפוליות שצמחו מתוך התנועות החברתיות-פוליטיות בשנות ה-60. היא התפתחה מתוך התנגדות לגישות הדיאטה למיניהן, והיא דוגלת בטענה כי עצם ההתמקדות במשקל הגוף פוגעת בנו ומשמינה אותנו.
גישת ACT) acceptance commitment therapy)
גישה טיפולית שנחשבת ל"גל השלישי של הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי". היא פותחה על ידי פרופ' סטיבן הייז מאוניברסיטת נבדה, ארצות הברית, והיא מבוססת על ההשערה כי חלק ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה שלנו ובתרגום שאנו מעניקים לה. אנחנו משתמשים בכלים מסוימים באופן אוטומטי (לדוגמה, שפת הדיאטה), על אף שהכלים הללו אינם יעילים עבורנו, ואינם מאפשרים לנו גמישות מחשבתית ושינויים. גישה זו יעילה לטיפול במגוון בעיות כגון חרדה, דאגנות יתר, דיכאון, התמכרויות, הפרעות אכילה וסוכרת.
עקרונות הטיפול מבוססים על התבוננות וצפייה, מודעות ומחויבות לפעול בהתאם לערכים החשובים לאדם, קבלת המציאות וויתור על מאבק בה. המטרה העיקרית של הטיפול הוא השגת גמישות מחשבתית המאפשרת שינוי.
גישה התנהגותית-קוגניטיבית (CBT)
הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית היא חלק מתהליך הטיפול בגישת ה.well-being- הטיפול, שראשיתו נעוצה בביהביוריזם משלב בין הגישה הקוגניטיבית ששמה דגש על אופן החשיבה של האדם, והגישה ההתנהגותית שנשענת על ההנחה כי התנהגות היא נרכשת, לכל התנהגות אנושית יש תוצאה מסוימת, ושינוי התנהגותי הוא פיקוח על תוצאות ההתנהגות.
זו, על רגל אחת, התורה כולה.
איילת קלטר
דיאטנית קלינית (MSc) מתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה
מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה
מובילת גישות HAES בארץ
ראש התוכנית "דיאלוג האכילה" אוניברסיטת אריאל
03-6481181
