האנשים המופנמים

המופנמים

בעולמנו הכוחני והתקשורתי בולטים האנשים המוחצנים-האקסטרברטים.אלה שאוהבים קהלים גדולים, מתקשרים בקלות ,יודעים ויכולים לשים את עצמם במרכז הבמה. המופנמים- האינטרוברטים בד"כ שקטים,מתקשרים היטב באחד לאחד,מעדיפים להימנע מאירועים רבי משתתפים. האינטרוברטים והאקסטרוברטים נמצאים על רצף.יש מעטים בקצוות. רב האנשים חולקים מאפיינים במינונים שונים.
המופנמים נעשים המומים בקהל גדול,מה שמסביר את רצונם לעזוב מסיבה לאחר שעה ,בעוד המוחצנים פורחים ככל שהלילה נמשך.מדענים יודעים היום שלמרות שלמופנמים אין יתרון באינטליגנציה ,נראה שהם מעבדים יותר אינפורמציה בכל רגע נתון.כדי לעכל אינפורמציה זו עליהם להיות בסביבה שקטה.יותר מכך, המח שלהם תלוי פחות בריגושים חיצוניים ותגמולים.כתוצאה מכך, המופנמים אינם מחפשים גירויים חיוביים חזקים ,הם מעדיפים לחפש משמעות שמעניקה להם אושר.
פעמים רבות ניתן לאתר את המופנמים בחברה. הם אלה המאזינים לאחרים. הם נוטים לחשוב לפני שהם מגיבים ומחפשים עובדות לפני שמביעים דעה.ניתן לאומר עליהם שהם אספנים של רעיונות ומחשבות וכשהם לבדם הם מעבדים את המידע שאספו.לפיכך הם מעדיפים עבודה הדורשת זמן בבדידות. המוחצנים ,לעומתם, מתקשים להתמיד בפרוייקטים הדורשים עבודה בבדידות וזקוקים להפסקות למפגשים חברתיים.
גם המופנמים וגם המוחצנים נהנים באופן דומה משהייה בקרב בני משפחה.מעבר לזה,שניהם נהנים מעליה במצב הרוח עקב מפגש חברתי,אלא שהמופנם משלם על כך מחיר,נמצא במחקרים שחשיבתו נעשית בעקבות כך איטית יותר.העייפות הקוגניטיבית מעידה על העובדה שהתנהלות בניגוד לאופי הינה "מרוששת."

בדידות ושקט מאפשרים למופנם "לשמוע את מחשבותיו".חוקרים מיפו את הפעילות החשמלית במוחם של מופנמים ומוחצנים. למופנמים הייתה פעילות חשמלית גבוהה יותר בקורטקס הן במצב מנוחה והן במצב של פעילות מחשבתית. השערת החוקרים היא, שעקב העוררות המוחית הגבוהה, המופנמים נוטים לצמצם את הגירויים החיצוניים ,כדי להיות בעוררות מוחית אופטימלית.מוחצנים נוטים ,לעומת זאת, לחפש גירויים חיצוניים כדי להגיע לעוררות המוחית האופטימלית עבורם.
מחקרי MRI fמראים שאצל המופנמים פעילות זרימת הדם מרוכזת בקורטקס הפרונטלי האחראי על זיכרון,תכנון,קבלת החלטות ופתרון בעיות-סוג הפעילויות הדורשות התבוננות ודיבור פנימי.אולם, דיבור פנימי אינטנסיבי קשור בד"כ במחשבות שליליות ואכן, דיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים מופנמים.
ההבדלים הביולוגיים בין המופנמים והמוחצנים ניכרים ביותר באופן בו הם מגיבים לגירוי חיצוני.לדברי דר. קולין דה יאנג מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מינסוטה "רמת הגירוי המספקת את המוחצן,מפריעה ומציפה את המופנם." לדבריו בזמן לימודים ,המופנם מגיע להישגים גבוהים בתנאים של שקט, בעוד שהמוחצן פועל טוב יותר בסביבה בה יש יותר רעש.
דה יאנג מאתר את ההבדלים האחראיים לרגישות לתגמולים בטיפוסים השונים, בנוירוטרנסמיטר דופמין הקשור בהרגשה טובה .למעשה,ניתן להבדיל בין מופנמים ומוחצנים בהבדלים בגודל המבנה במוח ,האחראי לתחושת התגמול מגירוי חיצוני, הקורטקס האורביטופרונטל מדיאלי. רדיפת התגמול הקשורה בדופמין מתבטאת בהתנהגות מוחצנת כמו אסרטיביות, שיחה, התלהבות. בעוד שהמופנמים אינם זקוקים לתגמולים חיצוניים כדי לשמור את הפעילות המוחית ברמה גבוהה.