שלדים

הלוואי והיו לי מילים כדי להסביר
הלוואי והיה לי עיפרון שיכל לצייר לכם הכל
הלוואי והיה לי

שהשחור שחור הזה מגיע
צובע הכל בצבעים שחורים
שהשלדים בארון עדיין לא עוזבים
שהם חוזרים להזכיר לי מי אני ומהייכן באתי
אני נאבדת בתוך עצמי

כל כך הרבה זוהמה
כל כך הרבה גועל על הגוף ואיש לא רואה
ואולי כולם רואים ושותקים
ואני מרגישה כל פיסה של עור על גוף שנפגע ונפצע והושפל
וכבר לא שלי
ואולי מעולם לא היה שלי

אני רוצה לספר לכם הכל ולא מעיזה לפתוח את פי
אני מתחננת ומרימה תפילה לאלוהים שישמור עלי מעצמי
שיסתיר מעט את הגועל ואת הכאב
שיעלים מעט את הפחד
שיתן לי משהו קטנטן להאחז בו

אני לא רוצה לקלקל לך את החלומות
לא רוצה להדביק אותך בשחור שחור הזה
רוצה להספיק למרוט שערותייך
להפסיק לאיים עלייך במבט חודרני ודוקר
אני רוצה לומר לך שאני חסרת אונים ,כמוך
ואולי אף יותר ממך
סליחה שלא הקשבתי לך
סליחה שלא כיסיתי אותך שהיה לך קר
סליחה שלא אמרתי לך לעשות את ההפרדה בין הילדה לאישה שהם הפכו אותך
סליחה שלא הייתי עבורך
סליחה שנעלמתי כי לא ייכלתי להכיל
סליחה שלקחתי לך את נשימתך הרבה פעמים
סליחה על שלא צרחתי
סליחה על שלא ספרתי
סליחה על שלא מלאתי אותך בממתקים כמו שאר הילדים
סליחה על שלא נתתי לך לבכות
סליחה על שעדיין קשה לי לתת לך
סליחה על שאינני יודעת אם אי פעם אוכל
סליחה על שנים רבות מדי