יש בי חלק ענק שרוצה להחלים מלב שבור, להבריא מאכזבות (או סתם מיגרנה...), לחיות כמו כל אדם. לצערי, יש בי עוד חלק שמונע מהתסכול, מהעצב, אולי מרחמים עצמיים ולפעמים אפילו מהשמחה - זה החלק הזה שרוצה לראות תוצאות מיידיות.
-
2 תגובות
שלום לכולם,
שאלה שעלתה בטיפול שלי:"מה הרווחתי/הפסדתי מהפרעת האכילה שלי"?
אשמח שתשתפו אותי בדיעותכם/ן,
המשך יום נעים!
שאלה שעלתה בטיפול שלי:"מה הרווחתי/הפסדתי מהפרעת האכילה שלי"?
אשמח שתשתפו אותי בדיעותכם/ן,
המשך יום נעים!
איך זה הגיוני שלאחר בולמוסים מטורפים של מיליוני קלוריות כל יום, כל יום, אני ממשיכה לרדת במשקל בצורה דרסטית?
הרי לא הכל יוצא בהקאה, כך הבנתי...
מוזר ממש...
יש למישהו הסבר?
הרי לא הכל יוצא בהקאה, כך הבנתי...
מוזר ממש...
יש למישהו הסבר?
-
3 תגובות
תמיד העסיקה אותי המחשבה מתי למעשה מתבטאת ההכרה העצמית שלנו (החולות) במחלה,
מתי מגיע הרגע הזה שבו פתאום נופל האסימון ולפתע קולטים:
"וואלה אני חולה, יש לי ה"א".
*מה הוביל אתכן להבנה הזו? מה גרם לשינוי הזה במחשבה?
*כמה זמן הייתן חולות עד שנפל האסימון? בזמן הזה, מה היה קו המחשבה המוביל (אני לא חולה, אני בשליטה...)?
*האם צורת המחשבה השתנתה מאותו רגע ביחס למחלה ולעצמכן? האם הסימפטומים השתנו בעקבות ההכרה (הן לטובה והן לרעה)?
*כמה זמן עבר מרגע ההארה ועד תחילת טיפול/פניה לעזרה/שיתוף אדם אחר בבעיה?
מתי מגיע הרגע הזה שבו פתאום נופל האסימון ולפתע קולטים:
"וואלה אני חולה, יש לי ה"א".
*מה הוביל אתכן להבנה הזו? מה גרם לשינוי הזה במחשבה?
*כמה זמן הייתן חולות עד שנפל האסימון? בזמן הזה, מה היה קו המחשבה המוביל (אני לא חולה, אני בשליטה...)?
*האם צורת המחשבה השתנתה מאותו רגע ביחס למחלה ולעצמכן? האם הסימפטומים השתנו בעקבות ההכרה (הן לטובה והן לרעה)?
*כמה זמן עבר מרגע ההארה ועד תחילת טיפול/פניה לעזרה/שיתוף אדם אחר בבעיה?
אני חולה למעלה מ-1
-
10 תגובות
שלום לך, זו אני, זו שבתוכך...
אל תיבהלי, לא תמיד הייתי רוח רפאים. עכשיו, כשהגעת לגיל 23 ואת מתחילה להחליט את החלטותייך בעצמך (למען האמת מאז ומתמיד החלטת בעצמך) מגיע לך לדעת.
נולדתי כמוך בבית חולים "העמק", אבא ואמא היו נרגשים שקיבלו אותי מהאחות המיילדת, בבית שלנו חיכו לי ערימת בגדים חדשה וחדר ורדרד ונוצץ שחיכה רק לך ולי, עם וילונות ורודים משובצים לבן ושלל ריהוט מופתי.
דיברתי הרבה לפני שכל הילדים מתחילים לדבר, הלכתי הרבה לפני שכל הילדים מתחילים ללכת ובביה"ס הוצאתי ציונים בשמיים, לא כמו רוב הילדים הממוצעים,אני תמיד הייתי למעלה, בטופ.
אל תיבהלי, לא תמיד הייתי רוח רפאים. עכשיו, כשהגעת לגיל 23 ואת מתחילה להחליט את החלטותייך בעצמך (למען האמת מאז ומתמיד החלטת בעצמך) מגיע לך לדעת.
נולדתי כמוך בבית חולים "העמק", אבא ואמא היו נרגשים שקיבלו אותי מהאחות המיילדת, בבית שלנו חיכו לי ערימת בגדים חדשה וחדר ורדרד ונוצץ שחיכה רק לך ולי, עם וילונות ורודים משובצים לבן ושלל ריהוט מופתי.
דיברתי הרבה לפני שכל הילדים מתחילים לדבר, הלכתי הרבה לפני שכל הילדים מתחילים ללכת ובביה"ס הוצאתי ציונים בשמיים, לא כמו רוב הילדים הממוצעים,אני תמיד הייתי למעלה, בטופ.
רציתי להתייעץ בנושא שדי מטריד אותי: צימאון - מוגבר יש לומר, המתבטא בייחוד לאחר הקאות או לחילופין - צום ממושך מאוד.
האם התופעה הזו נפוצה? מיד לאחר הקאה אני נתקפת צימאון עז ודי מתקשה להרוות את גרוני.... כתוצאה מכך אני שותה, שותה ושותה - וחוץ מתוצאה סופית של בטן נפוחה וכאבים עזים בקיבה - איני מצליחה להשקיט את הצימאון הזה
. לאחר העמסת הנוזלים המתבקשת אני מתקשה להחזיק את כל המים שאגרתי בגופי ולעיתים שוב נאלצת להקיא :/ בלת ברירה. חשוב לי לציין שהצימאון הוא למים בלבד.
האם יש בכך סיכון כלשהו? למה זה קורה בכלל? מה ניתן לעשות בנידון (בבקשה בלי