פפפפ

תהליך ההחלמה לוקח שנים, טיפול ארוך טם נפילות ועליות . איך יודעים שהרגע הזה הגיע??? גן משקל תקין לא מבטיח כלום....

אני פשוט לא מאמינה שזה עדיין מלחיץ אותי!!! וחוץ מלספור ימים ודקות. מה נשאר?

איכס מה עושים? חוסר אונים

ממוטט ומעייף מחליש ומציק אני יכולה טכנית לרדת ולחזור למקום הנמוך אבל החוסן הנפשי כבר אחר- לא מאפשר כמה מלחמה פנימית בין טוב לרע בין אמת לשקר בין סבל להנאה שקרית *אנורקסיה מחלה משקרת*

סיוט! לחיות בחברה חולה עם הסגידה לרזון ולנסות להחלים כשבעצם החברה שרוצה לעשות טוב עוזרת לי לעשות רע

מה עושים שנפגעים באמון בגלל שבשעת משבר נעלם..לא מאמין .... מוציא אותך חיה בסרט במהלך הטיפול הכוללני מאחד המטפלים קשה לסמוך......

רוצה ליפול למטה וחזק לצעוק שקשה לי שמישהו יטפל לי בילדים ואני פשוט אתן לעצמי לנוח מהמחוייבות המשפחתית לרדת למשקל שיעשה לי טוב יותר לא לעבוד כל יום ולתת לבעלי והמשפחה שיקחו את כל האחריות הגדולה הזאת רק לחודש חודשיים כמה אפשר לעשות הכל ולסבול ביחד ולהגיד : לי אין פריוולגיה לסבל והדבר היחידי שאני באמת מסוגלת וחזקה עבורו זה לרדת במשקל אבל לשכל נשאר עוד טיפת כוח לעצור את הזוועה

הגוף חלש לי מידי אבל לרוץ יכולה - אולי לא כמו פעם הנפש יותר מתמודדת בקלות מעגל החברות משתנה לטובה והמעגל המשפחתי טיפה מתחזק אבל הפער הורג אותי!!!! מרגישה חזקה בנפש אבל גוף נכחד, מתפורר ונהרס וזה הורג אותי לאט לאט אז אולי אני משתפת פעולה רק עם חלק מהצוות עבדתי קשה להגיע לכאן אז איך הפער כזה גדול

אם אני בשלב כזה של פחות התעסקות באכילה...פחות צמצום ויותר התעסקות במי אני והקשיים והחוויות הלא טובות זה מראה על התקדמות לכיוון הבראה באנורקסיה?

הטיפול הפסיכולוגי נוגע בנקודה מאוד כואבת משם אולי תהיה קפיצה בהחלטה? ?, חג שמח... אולי. . מקווה שסביר

קשה להשמין ולהתמודד עם עצמי קשה לרדת ולהתמודד מול הצוות קשה להישאר במקום וקשה להתקדם קדימה - מפחיד קשה להבין כמה התהליך ארוך או לא ידוע מה אורכו קשה להבין איפה אני ביחס לתהליך קשה להבין למה אני עדין לא מצליחה לשחרר או להעיף את המפלצת שתופסת לי תאים במוח קשה לא להרגיש טוב ולשדר לסביבה שיש ירידה כשזה לא משוואה פשוטה קשה לראות את העתיד....יותר מהמחיר אבל יודעת לומר לעצמי שזכיתי בסביבה תומכת מאוד אבל עד מתי כל זה אוף

פסח נגמר ואיתו חוזרת למציאות איכשהו הרגשתי טיפה משוחררת לקראת החג בת חורין ...לרגע הייתה תחושה עילאית שכזאת שיש הקלה במחשבות....אבל הם כנראה היו עסוקות בנקיונות ובליל סדר. ועכשיו המחשבות של חוסר יכולת לחשב מה אכלתי בחג , הפחד לראות משקל למרות שהסבירו לי שזה רק מספרים ושכחתי כבר מה אני בכלל אמורה לאכול לפי תפריט מפחיד מאוד! וכיצד יגיבו בטיפול המרפאתי אז בפסח טיפה מעגלים פינות ומה יהיה אחרי ואחרי זה מחר #הפחד מפני מה שעומד לבוא#