mm1

מהן הסיבות להפלות מוקדמות בהפרעת אכילה?

אז זהו. תקופה מאוד ארוכה. כמה וכמה חודשים שאני אוכלת תקין . נהנית מהאוכל. כן, נהנית! עליתי קצת במשקל, אבל אני ממש מתרגלת למראה ואוהבת אותו. ועכשיו המשקל התאזן. אוכלת בצורה מסודרת. חושבת מחשבות טובות. כל כך כייף להיות בלעדיה. הבעל רגוע. אני רגועה. הילדים רגועים. קונים בחנות מה שרוצים והכל נאכל במתינות וברוגע. קפה עם עוגה/ מטוגן/ מוקרם...וכ"ו ואווו. שלווה. הפרעת אכילה. אל תחזרי אליי. לעולם. כל כך טוב בלעדייך . לימדת אותי הרבה בחיים. השתחררתי ממך. לנצח!!!

מחפשת רק דרך להתמודד חוץ מלטחון. מצאתן? ובלי עצות כמו לטייל, לקרוא, לרקוד, לשמוע מוזיקה. דיייי עם זה. זה לא עובד. אני בטיפול, ולא מצליחה להרגיש שיפור.

מהבוקר תפסתי את עצמי ולא הקאתי. ואז זה הגיע. הציקו לי, ניסו לקחת את המפלט שלי,את המקום האהוב שלי. נתתי צעקה, דפקתי את העכבר ב"שקט". וזהו. יושבת וטוחנת וטוחנת, מדהים שאחרי 10 דק' של אכילה פשוט נרגעתי. מפלס הכעס ירד. מה זה? לא מובן מחכה כבר למצוא לי מפלט אחר חוץ מלאכול............................ יש בנ"א שהמומחיות שלהם זה להציק. פשוט להציק לבני הזוג שלהם.

מה שמעניין, זה למה? למה דווקא אני נפלתי ברשת של ההפרעה הזו? תמיד הייתי משהי עם אופי יציב, חייכנית, רואה ורוד את החיים, וגם ברגעים שקשה רואה את הטוב... אז איך? איך זה שדווקא עלי היא נחתה? איך זה שקשה לי לצאת מהמעגל של הבולמוסים וההקאות? איך זה שאנני מוצאת שום תחליף לאוכל? ובכלל מה הקשר לרוץ לאוכל יומם וליל???

איך? איך אפשר להתמודד מול מצב שאת מרגישה כל הזמן לבד. מצב שאת מרגישה שאם לא תקומי ותעשי, זה לא יהיה אכפת לאף אחד. מצב שאת מחפשת קצת זמן לעצמך ,אבל הוא לא קיים. מצב שאת מחפשת דרך להתמודד, אולי ביציאה לשאוף אוויר, אבל את לא יכולה לצאת, כי יש ילדים בבית, והבעל רוב הזמן לא נמצא, ואין באזור ביבסיטר. איך ,איך, איך, אפשר שלא להרגיש חנוקה כשאין יכולת לשחרר?? רק האוכל .......:( רוצה להתמודד בצורה נכונה ואפסו הכוחות. האוכל- הדבר שנותן לי תחושה שיש זמן לעצמי, הדבר היחיד שנותן לי תחושת שחרור, הדבר היחיד שמשכיח את הכעס העצור, הדבר היחיעוד...

לא מצליחה להבין איך 4 וחצי חודשים בלי בולמוסים ובלי הקאות בכלל!!! ואפילו בלי טריגרים שיובילו לשם איך? איך למען ה' השבוע זה קרה כל יום?????? ואפילו יום אחד פעמיים? אבל לא נשברת! מצליחה להתרומם!!!!!

חודשיים ללא בולמוסים וללא הקאות. חודשיים בהם הבוקר הוא בוקר רגוע ושליו, והערב מדהים לא פחות. חודשיים שגיליתי בהם שלא כל דבר שאכניס לפה ישמין בכמה קילוגרמים. חודשיים שגיליתי עובדה שהגוף שורף בעצמו קלוריות מיותרות. חודשיים שגיליתי שכייף ותענוג לאכול דברים שאסרתי על עצמי כמעט שנתיים ו....להנות מהם! חודשיים שגיליתי מהי אכילה נכונה! חודשיים שגיליתי ש...כן יש חיים בלי ההפרעה! והם הרבה הרבה יותר שווים מחיים עם ההפרעה!!!!! מי יתן ונצליח להתמיד! ולנצח את ההפרעה לעולמי עד!!!

חודש וחצי ללא ההפרעה. ללא בולמוסים ללא הקאות! ב"ה ו.....היום לקחתי צעד אחד קדימה! אכלתי משהו שאני ככ אוהבת והתנזרתי ממנו ככ הרבה זמן (שנתיים) קציצות תפו"א מטוגנות וספגטי היה טעיםם ושווה. ו...מה שבעצם הכי חשוב, שלא היתה הלקאה עצמית על ה"מטוגן".... כייף לחזור לשיגרת חיים נורמלית!!!!!

כל כך תענוג וכייף! לחיות כבר 3 שבועות ללא ההפרעה, ללא הקאות. ללא בולמוסים. לאכול 3 ארוחות גדולות +2 קטנות מבלי לחשבן מה מי וכמה.... קפה עם עוגה בלי לחשוב על הקלוריות! פשוט להנות מ "קפה ועוגה" החיים רגועים יותר,שלווים יותר, מחייכים יותר! להתחיל כל יום בחיוך ולדעת שאני את ההפרעה הזאת מנצחת!!!