עלה היום ליוטיוב סרטון דוקומנטרי שמדבר על הפרעות אכילה בארופה. מראים שם, בין השאר, שתי בנות שמטופלות בבית חולים ציבורי (טיפול ללא תשלום). תפס אותי בעיקר ההבדל העצום בין הטיפול המוצע בארץ לזה שמוצע בארופה. האשפוז אורך לפחות עשרה חודשים ומערב גם יציאה למסעדה בתדירות של פעם בשבוע, לימוד איך להשתמש נכון ברשתות החברתיות, איך להחשף להפרעות אכילה בלי להיות מושפע מהן.
אני תוהה לעצמי למה בארץ זהכל כך לא ככה...
קורה לעיתים שאנשים שואלים בפורום הזה שאלות מאוד אישיות, מספרים על התמודדות מאוד קשה, מבקשים עצות ונעלמים מיד לאחר פרסום הפוסט. בנתיים הפוסט שהם פרסמו זוכה לתגובות, חלקן של הזדהות ממשית או שהושקעה בהן הרבה מחשבה, בחלקן מופנות כלפי הכותב שאלות, אבל מפרסם הפוסט לא מראה אף סימן שהוא אפילו קרא מה שכתבו. יש כאלה שעושים את זה פעם אחת או פעם ב... ויש כאלה שעושים את זה באופן שיטתי.
אני לא שופטת וברור לי שאין חובת תגובה או בכלל חובת כניסה לאתר לאחר פרסום מודעה, אבל מעניינת אותי ההרגשה שלכם: האם פעם הבאה שכותב כזה יפרסם משהו תשקיעו את אותה כמ
אני שואלת כאן כי נראה לי שיש חוסר מודעות בכל מה שקשור לאוסטאופורוזיס על רקע אנורקסיה.
אובחנתי עם אוסטאופורוזיס לפני קצת יותר מ-12 שנה ומאז נמצאת בסוג של מעקב שדי מסתכם ב"את צעירה, אין מה לעשות. תעלי 2 קילו ויהיה בסדר". העניין הוא שזה ככה כבר יותר מדי זמן ובנתיים זה לא בסדר. אני די חוששת מהעניין, במיוחד לאור העובדה שבערך פעם בשנה אני שוברת\סודקת צלע מנפילות לא חזקות במיוחד.
האם קיים ברפואה בכלל אנדוקרינולוג עם התמחות בהפרעות אכילה\מצבי תת תזונה בצעירים? אם כן, אפשר יהיה לקבל שם של מישהו כזה (בכלל, לא משנה באיזה מקום בעולם)? ברור לי
שלום,
לפני יומיים הרמתי שקיות כבדות ולאחר מכן התחיל לי כאב בצד שמאל של החזה. אני לא בטוחה אם הוא פנימי הוא מצלע סדוקה (מרגיש כמו צלע סדוקה\שבורה), אבל כן כואב לי לבצע תנועות שגורמות לתזוזה של האזור.
בנוגע לספורט, חשבתי שכדי לזרז החלמה עליי לבצע תרגילים שיאתגרו את האזור אז שילבתי בריצה גם תנועות איגרוף ומתיחות. בקיצור, עכשיו כואב אפילו יותר.
הבנתי שזה יכול להיות קשור לאוסטאופורוזיס.
קצת רקע: בת 32 ואובחנתי לפני 12 שנה בעקבות אנורקסיה. מקפידה על ביצוע פעילות גופנית יומיומית ועל נטילת סידן וויטמין D אבל לא מצליחה לעלות למשקל תקין
העיר סגורה ואני כרגע האדם היחיד במשרד. בעקרון, אני אמורה לקחת את כל הציוד ההכרחי לעבודה ולעבוד מהבית בשבועות הקרובים. בעקרון, אני גם גרה עם בעלת דירה כדי לא לגור לבד.
בפועל, בעלת הדירה נסעה לחו"ל לפני כמה שבועות ועכשיו לא יכולה לחזור. בפועל, אני יודעת שאם אשאר לבד עם הפרעת האכילה המצב שלי ידרדר.
אז נותרתי מבולבלת. אני מקווה שלא באמת יטילו עוצר על העיר כדי שאוכל להמשיך להכנס למשרד וככה לא להיות בבית. המצב הזה מפחיד אותי. פחות מלהדבק ויותר מליפול.
עריכה: יצאה הודעה שאסור לצאת אלא במקרים הכרחיים או לצורך ביצוע פעילות גופנית ואז חייבים
הרבה פעמים שאלו כאן בפורום על האפשרות לראות סימנים להפרעת אכילה בבדיקות דם, ולמען האמת זה משהו שעניין גם אותי.
מצרפת קובץ שמצאתי שמכיל מידע על בדיקות הדם הנפוצות והתוצאות האפשריות במקרים של הפרעות אכילה.
שימו לב שתאים ורודים מסמנים תוצאה קריטית.
מקווה שיעזור למישהו.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו