מאותגרת איזונים

שבוע וחצי של בולמוס לא נגמר, אחרי שבועיים של הרעבות. עלייה חדה מאוד במשקל, הרגשה של פי מיליון ממה שעלה. נפיחות מטורפת, בגדים לא עולים, סיוט, סיוט. בשיחה עם התזונאית במרפאה להפרעות אכילה, עלה נושא תרופה שאני מקבלת. גלוקומין, שניתן לי בגלל שחלות פוליציסטיות ותסמונת מטבולית. מעולם לא אובחנתי כסכרתית. גבולית בזמן הריון. ואז היא אמרה שאולי הגלוקומין שניתן כרגע לא כל כך לפי צורך, אולי גורם לירידות סוכר ואז לא בדיוק עוזר למנוע את הבולמוסים. הפנתה אותי לרופא המשפחה, אבל מניסיון, הוא לא יעזור. גם את הגלוקומין, נתן בזמנו רופא עוד...

שלום לכולם. בעלת הפרעת אכילה לא ממש מוגדרת. נוטה לקצוות. הרעבות או בולמוסים. בחודשים האחרונים ההפרעה יצאה לגמרי מאיזון ואני ממש סובלת. לא היה לי יום אחד טוב כבר המון המון זמן. המשקל משתולל... יכולה לעלות 5-10 ק"ג בכמה ימים.. ואז להרעיב את עצמי ולהוריד אותם בשבוע/שבוע וחצי/שבועיים. הגוף נאבק. לא משחרר. מתנפחת אחרי כל אפיזודה כזאת של בולמוסים ומרגישה כאילו בלעתי עוד בן אדם. אני ב- BMI תקין.. לאחר ירידה של יותר מ- 60 ק"ג בשלוש השנים האחרונות. (ועליה וירידה של יותר מטון בטח.. בגלל הנטיה הזאת לעליות והירידות החדות) לא בעודף משקעוד...

פתאום קולטת, שייתכן והחל ממחר, פעם בשבוע אצטרך להתייצב במרפאה.. אני לא מעוניינת לספר בעבודה. איך מתמודדים עם זה? ובכלל, רמת התפקוד שלי מאוד ירודה בתקופה האחרונה, מרגישה פיזית לא הכי טוב, ובתקופות של הרעבות, גם רמת הריכוז ירודה. אשמח לשמוע דרכי התמודדות. לספר לא אופציה. אם כי אשמח לשמוע גם על מקרים כאלה. תודה!

טוב, זו תהיה כבר הפעם השלישית, פיזית. אבל זו פעם ראשונה בחיים שאני רוצה ומנסה לטפל בהפרעה. ואני כבר לא ילדה. אני אמא לילדות שמתחילות לקלוט, ואני מתה מפחד שתתפתח אצלן הפרעה זו או אחרת גם כן. עד כה עשו איתי "אינטייקים" ועוד לא ממש מטפלים בי.. וזה קצת מבאס ומייאש. אני ללא שום עורף טיפולי כבר כמה חודשים, ואני בסחרור מטורף.. תנודות מאוד קשות.. עליות חדות בעקבות בולמוסים, ירידות חדות בעקבות הרעבות וצומות. אני מבינה שהתהליך הבריא והנכון יהיה: 1. להפסיק להישקל. ולקחת הרבה הרבה אוויר. 2. להיצמד לתפריט. הכי "צנוע" שיש לי, אבל להיצמד אעוד...

מישהו פה יכול אולי להסביר מה עובר על הגוף שלי? אחרי כמה ימים של בולמוסים (מתוקים בעיקר), אתמול לא נגעתי בשום דבר מתוק. אכלתי קצת יותר מסודר ובריא. דייסה, מרק ירקות, לא פחמימות פשוטות. כל הלילה התהפכתי.. היו לי צרבות מטורפות ועלו לי מיצי קיבה. רציתי למות. והיום, אני מרגישה חולשה, צמרמורות, קור, כאב ראש נוראי - אולי מיגרנה. אני מקבלת גלוקומין פעמיים ביום לנושא שחלות פוליציסטיות ותנגודת לאינסולין. התופעות שהזכרתי למעלה קרו לי בתקופה האחרונה, כל פעם שניסיתי לחזור לעצמי אחרי ימים של עודף סוכר. האם זה באמת תסמיני גמילה? איך אנעוד...

בבולמוסים האחרונים אפשר לומר שרוקנתי את הבית מכל מה שטעים לי. המחסור, אולי התחבר למחסור העצום שיש לי בנפש, לחור, לבור, לבדידות ולתחושת הנטישה, וממש היה לי רע שאין לי מה לאכול. החיפושים אחרי איך לייצר לעצמי משהו טעים חירפנו אותי. העסיקו אותי יותר מדי זמן. ונכנסתי לאטרף.. כמו מסומם שמחפש סם (מעולם לא לקחתי סמים, אבל מניחה שזו התחושה). אתמול בערב יצאתי לקניות לבית. מי שהיה רואה את השקיות שלי, היה חושב בטח שאני מתכננת מסיבה. סתם, לא באמת. אבל בהחלט קניתי "אוייבים". והפלא ופלא.. דווקא היום, שאני יכולה להסתער על כל האוייבים שעוד...

אני מרגישה נטושה. כאילו כולם עוזבים אותי, בכל מני אספקטים בחיים. הריק הזה, האין הזה, החוסר, הבור, כנראה שאין לי איך למלא את זה אחרת, ואני חווה בולמוסים קשים מאוד ולא נקודתיים.. אלא מתמשכים.. אני בעומס קיצוני, ומוצאת את עצמי מבזבזת זמן יקר ביותר על הבולמוסים האלה. לא מצליחה לעצור. לא מצליחה להתרכז. כל הזמן חושבת על אוכל, על הממתק הבא, מנסה לאכול ארוחה מאוזנת וטובה, אבל אם נשברת ולוקחת משהו מתוק כקינוח, נפתח סכר שאני לא מצליחה לסגור. עולה 1-2 ק"ג כל יום, ופה ושם יש יום של הרעבה, ואז טיפה יורד. מאוד לא מאוזן.עוד...

האם למישהו או מישהי מוכרים כאבים בגוף שאינם ספציפיים? שמתי לב לאחרונה שבעליית משקל חדה.. הכאבים מגיעים. הכוונה למשהו כמו 5 קילו ביום יומיים. הכל כואב. הבגד מורגש על הגוף וכואב. כל מגע כואב. בעיקר בפלג גוף עליון. מאוד מאוד חזק באיזור החזה וזרועות.. שכמות. כואב לי לשכב במיטה. כל מגע על העור מרגיש כאילו נוגעים באיזור שקיבל מכה. מרגישה כמו שק איגרוף שחבטו בו בכל הכוח מכל הכיוונים. האם ייתכן וזה קשור להפסקת אימונים? שינויים במבנה הגוף מבחינת שומן/שריר? מי יכול לשפוך אור על התחושה הלא נעימה הזאת? ממש התעוררתי בלילה מעוד...

מרגישה את זה מתהווה.. כבר כמה ימים. ואני מחזיקה, בשיניים, בכל הכוח. ממש. אתמול זה היה כל כך קרוב, במשך משהו כמו חצי שעה צעדתי הלוך ושוב ליד המקרר והארון... לקחתי מעדן 0% עם תערובת שאני אוהבת של ברנפלקס וגרנולה.. זה הרגיש יותר מדי.. אבל לפחות לא מה שבאמת רציתי.. שהיה משמין בהרבה. וזה לא סיפק את הצורך. ועוד מעדן כזה. ועדיין רציתי את מה שרציתי. עוגיות. ושוקולד. ומשהו שינחם אותי באמת. אני בתקופה של הרעבה. הנפש ריקה כמו הבטן. ומה ימלא את שתיהן? הרבה שיח עם עצמי.. שחבל.. שעוד לא הורדתי את הבולמוסים הקודמים.. ואני חייבת להוריד לפעוד...

תקופה קשה. אחרי בולמוסים ועלייה חדה במשקל יצאתי מאיזון בעניין לחץ הדם והסוכר. הסוכר נופל.. וגורם לתחושות לא נעימות. לחץ הדם עלה והחזירו לי טיפול תרופתי. כל הסיפור הזה כנראה לא היה קורה בשגרה. בשגרה של אימונים לא מרשה לעצמי מתוק מחשש לנפילות סוכר באימון.. וגם אחרי ולפני אימונים מקפידה על הארוחות כמו שהתזונאית פירטה. אז כמעט חודש בלי חדר כושר. והפלונטר רחוק בשבועיים בערך מלהסתיים. תקופה טרופה ואין זמן לכלום. גם כשיש פה ושם אפשרות להגיע לאימון.. אז מפחדת להתעלף. כי לא אכלתי ממש כבר שבוע ויומיים. בעיקר ירקות. זה לא יחעוד...

מרגישה על קצה תהום. כאילו כל רגע אפול, או אקפוץ. אחרי כמה בולמוסים גדולים שגרמו לתופעות קשות (עלייה חדה מאוד במשקל, הרגשה כללית רעה וצניחות סוכר קשות), הגיע ה"פיצוי" בדמות שבוע בלי אוכל "אמיתי". רק ירקות.. ומעט מעט חלבון. המשקל יורד, הסוכר לא מתנדנד, אבל חלשה ומדוכאת. מרגישה כמו עלה נידף. וכל דבר קטן או גדול מערער אותי לגמרי. ואז פתאום תוקף רעב כבד, ואני מרגישה על סף תהום הבולמוס שוב. ואני לא רוצה. מחזיקה הכי חזק שיכולה, אבל חוששת שיותר מדי "בורות" להחזיק ריקים. אני ריקה. איך אני יכולה להתמלא, בלי בולמוס? מחכה להתחיל טעוד...

איך אני מוצאת מרפאה כזאת באיזור שלי שעובדת עם הקופה שלי? פעם ראשונה.