25אני

היי, אני מתמודדת עם הפרעת אכילה.. בהתחלה אובחנתי כאנורקסית לאחר מכן עברתי לבולמיה.
באמצעות טיפול בקהילה הרגשתי שאני ממש מתחילה לתקן את החשיבה, להתנסות במאכלים שונים ואפילו לעצור הקאות לשבועות רבים.
לאחרונה בגלל לחץ חזרתי להרעיב את עצמי. אני לא רוצה להיות חולה, וכשנשקלתי ראיתי שירדתי מאוד במשקל ונבהלתי. כל היום אני במלחמה בראש מול הקול שאומר לי לא לאכול לבין הקול שאומר לי שקודם כל זה הבריאות.
ירדתי מתחת למשקל היעד( אחרי תקופה ארוכה מאוד שלא ירדתי ממנו ואפילו עליתי טיפה מעליו)ואני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שאני אוכלת רגיל. אני מפחדת שעוד...

נכנסתי ללופ של עלייה במשקל (לא קיצונית) אין בולמוסים/ הקאות וסהכ אני אוכלת מסודר. אני תוהה למה אני עדיין עולה במשקל. אני אוכלת המון ירקות.. זה משהו שצריך לקחת בחשבון בספירת הקלוריות? ויכול לגרום להשמנה אם מגזימים? (אני לא אוכלת ירקות כל היום.. רק בצהריים ובערב, אבל בכמות מאוד גדולה..) כבר מיואשת.. תודה לעוזרים

לפני כמה חודשים עברתי תקופה קשה מבחינה בריאותית, האנורקסיה הביאה אותי למצב של דופק ולחץ גם נמוכים. אחרי תקופות של הקאות, בולמוסים, צמצומים, אני בתקופה יותר רגועה.. אומנם מצמצמת מעט, אבל ממש לא כמו בעבר, ומקפידה לפחות על 1000 קלוריות ביום (אני יודעת שזה לא מבפיק אבל זה כרגע המצב) אני מרגישה חולשה, לחצים, ומדדתי דופק והוא מגיע ל43.. מה לעשות? והאם זה יכול להיות?

אני פשוט לא מבינה.. הייתה תקופה דיי ארוכה של הרעבה וירידה במשקל, אחכ במהלך ההחלמה היה לי ממש קשה להכיל את כל הקלוריות שנדרשתי לאכול. ופתאום עכשיו אני מוצאת את עצמי נלחמת לא לאכול יותר מדי. אני לא מבינה מה קורה ואיך יכול להיות..

בתחושה של חוסר כוח, הכל לוקח לי המון זמן.. אני מתפקדת אבל לא באמת.. יודעת לעשות את עצמי מעולה. כואב לי הגוף. מקיאה, מרעיבה, מבלמסת, הכל כואב לי.. וזה מנהל אותי, וכואב לי.. כל כך נמאס לי מעצמי שלפעמים חושבת שאולי עדיף לסיים עם זה. לסיים עם הכל... אין לי כוח, אנע רוצה להכנס למיטה ולא לצאת ממנה בכלל. אני מכריחה את עצמי.. יום יום.. אבל הכוחות מתחילים להגמר.. אני עייפה נורא.

יחסים מורכבים עם אוכל.. בולמוסים הקאות צימצומים רשימות על רשימות חישובים של קלוריות וערכים תזונתיים וזה לא מפסיק.. והראש שלי כל יום כל היום בתוך זה בתוך החישובים בתוך המחשבה על הבטן הבולטת על היריכיים הגדולות לא יכולה להסתכל על עצמי, מפחדת, אפילו להתקלח אני מפחדת.. נמאס לי כל הזמן להשוות את עצמי לכל אישה שאני רואה.. לא לישון בלילה מהחרדות הנוגעות לגוף שלי, כאילו אין דברים יותר גדולים להתעסק בהם, ואני מפחדת.. מפחדת שככה אחיה את חיי כי אני לא מכירה משהו אחר, אני רוצה להכיר, אני מנסה, אני מטופלת ועם זאת לא מצליחה לשחרר- זה רק אוכל, זהעוד...

אני אחרי שבועות של הקאות כמעט כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. כרגע הגעתי למצב ששבעתי מזה ועלתה לי המוטיבציה להלחם ולהפסיק. אבל מאז שהפסקתי כבר כמה ימים יש נפיחות בבטן, אין יציאות ובעיקר תחושה לא נעימה בבטן על אף שאוכלת כרגע מסודר (לא פחותולא יותר) זה טבעי אחרי הקאות תחושת הנפיחות? יש משהו שיכול להקל? תודה לעונות

אשמח לדבר עם מישהי שהייתה/ עדיין בתל השומר עקב אנורקסיה.. כרגע עקב התדרדרות מסתמן כיוון של אשפוז ואני בחרדב איומה, מה שעוד יותר גורם לי להתדרדר. תודה!!

אני פשוט רוצה לפעמים למות, מרוב שההפרעה הזאת מאמללת אותי, מרוב השומן הזה, מרוב חוסר שליטה עצמית מהרעבות להקאות לבולמוסים לספורט חוסר שינה ותלות בכדורים.. אין לי כוחות!!! מרגישה שאין לי באמת סיבה להיות חולה, אני מרגישה אשמה כל כך... שונאת את הגוף שלי, השמן שלי, הדוחה שלי... בא לי פשוט להיעלם, ולהפסיק לאכול עד שארגיש טוב יותר.. אין לי כוחות.. כואב לי הגרון מההקאות, כואבת לי הבטן מהאוכל, כואב לי הראש מלאה בבחילות וסחרחורות, חולמת סיוטים.. כבר לא יודעת מה מפחיד יותר הזמן של העירות או השינה.. מפחדת מעצמי מפחדת מההפרעה הזאת.. מפחדת.. איעוד...

אני רוב היום במיטה.. ישנה, לוקחת כדורים שיעזרו לי להרגע.. ישנה.. אוכלת.. בוכה.. בולמוסים.. לא מקיאה.. אבל מרגישה חוסר כוח וייאוש, מרגישה שמאוד עולה במשקל.. אין לי כוחות

סיפרתי שהקאתי, קיבלתי תגובה משפילה "אני יותר לא מאמינה לך, כבר לא יודעת למה להאמין, הולכת אותנו שולל" כואב לי מההקאות, אני בחרדה מההשמנה, נמאס לי לחיות ככה, עזרתי אומץ, סיפרתי וקיבלתי כעס אכזבה.. אני בחיים לא מספרת יותר כלום, אם ההקאות יהרגו אותי זה כבר עדיף מלהתמטדד עם כעס והשפלה.. אני גם ככה מרוסקת. לא מפסיקה לבכות

אז התחלתי אפיזודה של בולמוסים והקאות.. לא עזרתי אומץ לספר, אבל.. אני 4 ימים בלי בולמוסים והקאות והיום הייתה לי שבירה של בולמוס והקאה. זה שהתדירות פוחתת אומרת שאולי אצליח לצאת מזה בלי לספר? לבד?