מחשבות על סוף החיים

את מה שכתוב להלן העליתי לפני כמה שבועות בפורום ריאות. דורית הציעה להעלות את זה בבלוג כדי להגביר את ההענות. תודה על ההצעה דורית.

אף אחד לא חי לנצח. יש אנשים שאמרה זו ברורה להם – אבל הם לא מקדישים לה מחשבה. אחרים מוטרדים ממה שיהיה כשיגיע סוף ימיהם.
במסגרת עבודתי אני מטפל באנשים רבים שסוף החיים יכול בהחלט להיות רק מעבר לפינה. חלק גדול מהם יודע את זה.
ישנם אסקולות שונות לגבי התייחסות רופא לסוף החיים בשיחותיו עם חולה קשה. לא נוח לי עם אף אחת מהאסקולות, ולכן אני רוצה לפתוח את הנושא לדיון.
הייתי רוצה לשמוע חולים – אך גם קרובים וידידים שלהם.
האם אתם חושבים על סוף החיים? מנסים להדחיק? מתכוננים? מדברים על זה עם הקרובים לכם? ממנים מישהו מבני המשפחה שינחה את הרופאים איך לנהוג בכם אם תהיו במצב של חוסר יכולת להביע את דעתכם? מתייעצים בעניין עם איש דת? עם חברים? קשה לכם לדבר על זה? אתם רוצים לדבר על זה – אבל לא יודעים עם מי? לא רוצים להפחיד את הקרובים לכם? לא רוצים להפחיד את החולה?
אני מתנצל על העגמומיות (אני דווקא טיפוס מאוד אופטימי מטבעי).
מקווה לשמוע מכם …