המחקרים הקליניים הבולטים בנפרולוגיה ב-2010

בסוף נובמבר 2010 התקיים בארה"ב הכנס הנפרולוגי העולמי. באחד המושבים המסמכים הוצגו תוצאות של המחקרים הקליניים הבולטים שבוצעו במהלך השנה החולפת. הנה כמה מהבולטים מביניהם-

מחקר ה-SHARP
מטרת מחקר זה היתה לענות על השאלה האם יש צורך להוריד את רמות ה-LDL (הכולסטרול ה"רע") בחולים עם מחלת כליות כרונית.
במחקר השתתפו חולים עם מחלת כליות כרונית, עם אי ספיקת כליות וערכי קריאטינין מעל 1.7, אולם ללא סיפור קודם של מחלת לב כלילית או צנתורים. החולים חולקו אקראית ל-2 קבוצות –
האחת קיבלה סימבסטטין או שילוב של סימבסטטין ואזטרול להפחתת הכולסטרול, ואילו קבוצת הביקורת לא קיבלה טיפול להורדת השומנים בדם, אלא קיבלה פלצבו.
החוקרים מצאו ירידה של כ-17% בשיעור התפתחות סיבוכים קרדיווסקולריים אצל קבוצת הטיפול (תמותה לבבית, אוטם שריר הלב, שבץ מוחי או צורך בצנתור), מה שמצדיק ככל הנראה טיפול להורדת הכולסטרול בחולים אלו.

מחקרים בנושא דיאליזות תכופות
שיטת הדיאליזה המקובלת היום היא המודיאליזה 3 פעמים בשבוע במכון דיאליזה. קיימות כיום כבר שיטות לדיאליזות תכופות יותר, ובעיקר דיאליזה יומיומית במכון דיאליזה או דיאליזה לילית ביתית או במכון דיאליזה.
נשאלת השאלה האם הגברת תכיפות הדיאליזה אכן מובילה גם לשיפור בתוצאות החולים. כדי לנסות ולענות על שאלה זו נעשו שני מחקרים שהשוו תוצאות החולים, כולל תמותה, מסת שריר הלב (סמן פרוגנוסטי לתחלואה ותמותה לבבית) וסיבולת לביצוע מאמצים גופניים, עם דיאליזה תכופה לעומת דיאליזה קונבנציונלית.
החוקרים מצאו כי דיאליזה יומיומית במכון דיאליזה, הוביל לשיפור במדדים אלו של החולים, אולם המחיר לכך היה צורך בהתערבויות רבות יותר הקשורות לאקסס הדיאליזה (הגישה לדיאליזה).
לעומת מחקר זה, לא החוקרים לא הצליחו להראות יתרון בביצוע דיאליזה לילית לעומת הדיאליזה המקובלת במדדים הללו.

השפעת טיפול ב-Bardoxolone על תפקודי הכליות בחולים עם מחלת כליות כרונית וסכרת סוג 2

במחקר זה נבדקה השפעת טיפול ב-Bardoxolone, תרופה אנטי דלקתית, על התפקוד הכלייתי בחולים עם מחלת כליות כרונית וסכרת סוג 2, וזאת בהשוואה למתן פלצבו. במחקר השתתפו 227 חולים עם סכרת ו-GFR (מדד לתפקוד הכליות) בין 20-45.
כעבור 24 שבועות טיפול החוקרים מצאו שיפור של כ-10% בתפקוד הכליות של החולים בקבוצת הטיפול בהשוואה לפלצבו.
תופעות הלוואי של הטיפול היו בעיקר התכווצויות שרירים, בחילות וחוסר תאבון.

טיפול ב-FSGS בילדים ומבוגרים צעירים
במחקר אקראי ומבוקר זה השוו בין טיפול בציקלוספורין לטיפול בסלספט, שהוספו לטיפול בסטרואידים, בילדים ומבוגרים צעירים עם FSGS שלא הגיבו לטיפול קודם בסטרואידים בלבד.
החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בין 2 סוגי הטיפולים, וכן הראו כי שיעורי התגובה לטיפולים אלו היו נמוכים, והיו הישנויות מרובות לאחר הפסקת הטיפולים.

ההשלכות של תוצאות מחקרים אלו על ההנחיות הקליניות היומיומיות ייבחנו במהלך השנים הקרובים.