(((
אני לו מרגישה כנות אחרי מה שקרה לי בחיים. וגם אני לו יכולה לפתוח נפש לעף אחד כי עומרים מייד את חולה לחלותין , קחי ותישתקי. אני זוכרת שביקשו אותי לדבר ודאגו עלי אבל אבל אני לוא הערכתי. חבל … אם הייתי יכולה אז התנהגתי אחרת, גם התיחסתי לאנשים אחרת. אני רוצה לבקש סליחה אצל אנשים שפגעתי בהם. אני גם מפסיקה בבלוג כי אני חושבת שמה שאני כותבת זה מאוד ישיית ולוא כול כך ברור לאנשים שמבקרים את האתר. מיכל בכול זות תודה על תשובות ואני חושבת שאני מאוד חזקה . הכי חשוב שאין לי סימפטומים ואני יכולה לתפקד. אני לוא יודאת מה מחחכה בחיים אבל תאמיד מאמינה רק לטובה. והרבה תודה מוסרת לרות זוה היה עמרה באישפוז הרישאון שאני וכל לבד להתגבר על הבולימיה.היא נתנה לי בטחון שאני יכולה לאכול. היא עזרה לוא לעזוב באישפוז הרישאון ולהתגבר על הפחד בפני נפיכות וגם הבנתי שגוף שלי רגיל והוא יכול לקבל מיים ואוכל כמו קולם. קיבלתי קלים שעזרו לי בכול מיני לכול החיים. אני גם זוכרת איך דיברתי איתה בטון לו מקובל. אני חושבת שזה אפראות אכילה, אולי זה עופי לו יודאת – לוא אני חושבת , אני יודאת – זה הכול בייחד – זה גיל, חוסר נסייון חיים ובוודי בולימיה. עוד פעם סליחה על ש אני כותבת פוה דברים כול כך אישיים. זה אחרון מה שרציתי לכתוב. תודה רבה. אני ממשיכה את החיים שלי קדימה ומקווה שבקרוב אני אבו לארץ.
