דודה שמחה ז"ל

 אתמול הלכה לעולמה אישה יקרה ונפלאה. תמיד קראנו לה דודה שמחה.
"אני לא שמחה… תמיד נהגה לתקן אותנו… אני דודה שמחה" ואכן כך קראנו לה.
דודה היא אחותו הבכורה של אבא. היא הלכה לעולמה בשיבה טובה גם כשבשנותיה האחרונות כבר לא הייתה בריאה.
כשאני אומרת דודה שמחה אני מתכוונת לאישיות בעלת לב ענק מהדור הקודם.

דודה, כמו אבא ושאר האחים נולדו בטורקיה האנטישמית להורים קשיי יום. מגיל מאוד צעיר הפכה דודה שמחה לתופרת מוכשרת, בעלת יכולות מקצועיות שהפכו אותה לתופרת וביצועיסטית שכל מעצב אופנה בימינו היה משתוקק לנכס אותה לעצמו. דודה תפרה אז לכל הידוענים ואנשי הממון, תפרה לנו את כל בגדי החג והשבת.

כשדודה הייתה מגיעה לשלושה ימי תפירה הבית היה הופך לחגיגה. שבוע קודם נוסעים לנחלת בנימין לחפש בדים. טקס בפני עצמו… פעם לחתונה של X פעם לבר המצווה של Y .

הייתי ילדה תוססת ושובבה, המדידות היו תמיד בכייף גדול , צחוקים ובאווירה מופלאה. "כולברה אל תזוזי היא הייתה אומרת לי, אני אדקור אותך עם הסיכה בטוסיק אם תזוזי…." (ושלא תחשבו שזה לא קרה…)
מכינים את הבד, מתכננים את הגזרה ואז באות המספריים בפעם הראשונה במגע עם הבד, הברכה הכי חשובה נשמעה אז בקול: "קונסלו" (מזל טוב בספרדית… )תהליך התפירה יוצא לדרך.
כאשר היה מדובר בשמלת כלה, גם הזמינה סוכריות לפני הגזירה ו"זרקה" על הבד למזל.
הכל מוקפד הכל מושלם.

שמלות הכלה של כל בנות המשפחה. בתה, אחיותיי וכמובן אני. הכלות שלה. בנות הדודות כולן כולן פרי יצירתה המופלאה של דודה שמחה האחת והיחידה. (עד היום נמצאות בארון של אמא חליפות ובגדים שנתפרו לנו על ידי דודה שמחה, חליפת הבת מצווה הירוקה שלי, אוברול החתונה שלבשתי בחתונה של אחותי הבכורה. אי אפשר להיפרד מהם כי תפירה כזו לא מוצאים היום… זוכרים שתפרו פעם שמלות עם ביטנה…? )

בחופשים היינו נוסעים לבלות אצל דודה שמחה בעיר. הבית הישן בעל התקרה הגבוהה והרצפה המצוירת ברחוב יהודה הימית ביפו, כשמרפסת המטבח צופה היישר אל פתחה של תחנת הרדיו המיתולוגית: גלי צהל.
היינו ילדים בעלי מנטיליות של מושב וכבר הרגשנו גאים לראות את כל ה"מי ומי" פוסעים אל התחנה או יוצאים ממנה.
הבישולים התורכיים של דודה שמחה היו מעולים. היא למדה את אמא את כל נפלאות המטבח התורכי ואמא הגיעה בכלל מדמשק… בצק עלים מעולה ברמה של שף, ספידיאס, מדיאס גבינה, בויוס, בקלווה, ספינאק, פאזי …ועוד רשימה ארוכה של שמות שאני לא זוכרת לציין כרגע.

שנים רבות הייתה דודה שמחה נעלמת בימי שישי וסירבה לשתף להיכן … לימים כשהסכימה לגלות ידענו שבמשך כל אותם שנים נהגה ללכת למוסד עיוורים ולתפור שם בהתנדבות ובהתמדה לכולם….. בודדים ידעו את סודה.
ההלוויה תתקיים היום.
הפרידה מדודה שמחה היא פרידה מפרק דומיננטי בילדותי ובחיי.
התעוררתי אתמול לבקר לא שגרתי. כל היום היא הייתה מול עיני ומחשבתי ולא ידעתי למה.
לפנות ערב ממש דקות לפני שיצאנו לטקס הענקת התואר של הבת- בוגרת שנקר,
צלצל אבא ובישר לי: דודה שמחה נפטרה.

אבא אני מחבקת אותך ומשתתפת בצערך הרב.
תודה שזכינו. אחותך הייתה עבורנו מתנה מופלאה לחיים.
תם עידן דודה שמחה.
לא נשכח אותך. 29.4.11