ביום כזה מבאס אותי שחוץ מהמתנדבות אני יודעת שהסיכויים שיגיבו לי כאן קטנים.
שלא נוצר כאן ממש שיח.
אני בכל זאת כותבת, בתקווה, ואם לא, לשאת את התסכול , ולהמשיך לכתוב לעצמי.
וזה בדיוק מה שאני רוןצה לכתוב עליו.
ומבקשת לא להיות נשפטת עליו, ולא להיות מתוייגת.
זאת בדיוק הסיבה שאני לא יכולה להיעזר בספסיכיאטרים שממהרים להדביק תיוגים, לא נעימים ברובן, ושמקבעיפ אותי במקום. מה אני אעשה עם זה לעזאזל?
וכל ההקדמה הזאת היא כי אני יורדת על עצמי נורא
והלוואי שאפשר היה כבר לסתום את הפה לחרה הזה שמופנםן בתוכי
ולא סותם את הפה
החרה: מה את כלכך מבסוטית? אפשר לחשוב שזכית במיליון דולר
אני: אתך הסליחה, אני כן מתקדמת וכן זכיתי במיליון דולר עכשיו שמצאתי לי סידור שינה בתוך ממד, אחרי חודש נוראי שבקושי ישנתי
החרה: מיליון דולר? בחייאת, אין לך משפחה, אין לך זוגיות, את ישובת לבד בבית כל החג וזה ההישג הגדול שלך!! הישג מיליון הדולר שלך? שתוכלי לישון בלי להיהרג
אני: טוב, אתה יודע מה, אולי לא מיליון דולר, אבל זה כם הרגיש כמו מיליון דןלר כשישנתי פעם ראשונה אחרי חודש בלי הפחד מוות הזה, ובלי לקפןץ מהאזעקות
החרה: זאת הבעיה שלך, את מבינה , שאת קוראת לזה מיליון דולר, ואחרי זה את רואה שזה לא מיליון דולר, זה אולי מאה אלף דולר , ואז את נוםפלת
אני: טוב, כשהחיים קשים ובודדים אז קשה שלא להגדיל את הדברים הטובים, אתה מבין? יש שם חור ענקי שצריך להתמלא
החרה: אני מבין, אבל תביני את שהחור הזה לא מתמלא באמת, הוא מתמלא רק בספוגיוך ענניות... זה נפלא שמצאת מקום ךלישון כמו בנאדם לתקופה הקרובה, אני לא מבטל, אבל כאילו שכחת בראותו זמן את זה שאת בלי משפחה ושאת לבד בחג
אני:נו, מה אתה רוצה ממני, מי רצה לזכור את זה
החרה: אז כשאת מרגישה טוב אז בסוג של הכחשה?
אני: יכול להיות.. לא שאני לא יודעת את זה אבל אני כן מקטינה את זה רגשית
החרה: ואחר כך את נופלת מאוד
אני: נכון, אחר כך אני נופלת, אבל אני לא רוצה כל הזצן להרגיש את הכאב אני זקוקה לקחת דברים טובים ולעשות אותם קצת סמים , במיטוחד בסתקופה האיומה הזאת, שירככו קצת את המציאות
החרה: אני מבין אותך, אבגל את עושה את זה אחר כך גם לכיוון השניץ נגיד, את קוראת לי החרה, אבל אני לא בטוח שאני חרה, אני בסך הכול רוצה למנוע ממך ליפול נפילות גדולטות, את מבינה?
אני: אני מבינה, אבך מה שאתה מציע לא נראה לי. לזכור כל הזמן את הקושי ולהתבאס. יש לך הצעה אחרת?
החרה: האמת שלא. אבל אני אנסה להראות לך שאני לא חרה ואני אחוב על זה
טאני: אני לא סומכת עליך
החרה: ברור
אני: אבל יאללה, אתן לך להנות מהספק.
תחזור אלי כבר עם תשובה.
אני מחכה.
קדשה לי להחזיק את העולם של הטוב והרקע ביחד.
אני לא יודעת איך.
וחוצמזה אני ככ זקוקה כבר שיהיה לי טוב.
אתה מבין?
החרה: אני מבין.
