מ Edit ממרחק שנים – שלום לכולן .ם… – יש תקווה!!! המשך סאגת ההיחלצות מהתמכרות לכדורים לא הייתי כאן כארבע שנים. מי שאולי זוכר.ת אותי – אני מודה מאוד על התמיכה בתקוםת ההיגמלות מריטלין. אני נקייה כל השנים האלה מריטלין. המאבק זכור לי, אבל ממקום מאוד מרוחק. עכשיו קראתי את הפוסטים של אז, והתמלאתי שמחה על שיכולתי לזוועה הזאת! תקציר: שמונה חודשים לקח לי, בליווי פסיכיאטר, להיגמל פיזית מהריטלין. ועוד שמונה חודשים נוספים – תופעות גמילה קשות! האמת שהיה רגע של ייאוש, שהלכתי לפסיכיאטר והתחננתי שירשום לי שוב ריטלין, והוא – המקסים – אמר: בשום אופן לא! והזכיר לי כמה קשה היה לי להפסיק. שמונה חודשים לאחר שנגמלתי הייתי נרדמת בכל מקום, יורעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 11 תגובות ממרחק שנים – שלום לכולן .ם… – יש תקווה!!! המשך סאגת ההיחלצות מהתמכרות לכדורים <p>לא הייתי כאן כארבע שנים.<br /> מי שאולי זוכר.ת אותי – אני מודה מאוד על התמיכה בתקוםת ההיגמלות מריטלין.<br /> אני נקייה כל השנים האלה מריטלין.<br /> המאבק זכור לי, אבל ממקום מאוד מרוחק. עכשיו קראתי את הפוסטים של אז, והתמלאתי שמחה על שיכולתי לזוועה הזאת!<br /> תקציר: שמונה חודשים לקח לי, בליווי פסיכיאטר, להיגמל פיזית מהריטלין.<br /> ועוד שמונה חודשים נוספים – תופעות גמילה קשות!<br /> האמת שהיה רגע של ייאוש, שהלכתי לפסיכיאטר והתחננתי שירשום לי שוב ריטלין, והוא – המקסים – אמר: בשום אופן לא! והזכיר לי כמה קשה היה לי להפסיק.<br /> שמונה חודשים לאחר שנגמלתי הייתי נרדמת בכל מקום, יורדת בתחנות הלא נכונות באוטובוס וברכבת, מאבדת סוודרים – זה אולי נשמע לא נורא, אבל זה היה נורא. זה גם לא נתן לי כוחות נפש להתמודד עם הדיכאון ש – אני לא מתכוונת לרמות את עצמי – הוא כאן כנראה כדי להישאר עד אחרית ימיי, אלא שאני מצאת המון דרכים לשמוח, לצידו. אני עושה המון דברים שאני אוהבת, ומתרגלת צ'י קונג, ועוד שיטות להשקטת הנפש. גם מערכות היחסים שלי טיפין טיפין משתפרות ומתייצבות.<br /> חזרה לגמילה מהכדורים:<br /> הגמילה הקשה מהריטלין (ולפני כן – למוג'ין) נתנה בי את אותותיה, והכדור הנוסף שאני (עדיין, כן, עדיין) לוקחת – סימבלטה – אני יורדת ממנו בהדרגתיות אבה מאוד מאוד מאוד, פי מיליון הדרגתית יותר מהמלצת הפסיכיאטרים.<br /> אחרי חוויית הגמילה מהריטלין<br /> אני רועדת מפחד מתופעות הלוואי האפשריות של הגמילה מהסימבלטה, כך שאני כבר כשלוש שנים מפחיתה כמויות באופן ממש מזערי,<br /> המזערי הזה הצטבר לאיטו, ועכשיו מ90 מג ליום, אני כבר לוקחת רק 30 מיליגרם – ורק שלושה ימים בשבוע. כלומר, ארבעה ימים אני כבר בכלל לא לוקחת כלום.<br /> אני יודעת שלפחד שלי לרדת לגמרי מהסימבלטה יש עוד צדדים – מלבד הפחד מתופעות הלוואי,<br /> וזה הפחד לסיים את הגמילה ולהישאר בכלל בלי כדורים,<br /> כל הפסיכולוגים וכל הרופאים שלא האמינו בי ולא מאמינים בי<br /> קיימים בתוכי (ויותק מכך, סיפור ארוך שלא אכביד אתו כעת).<br /> מכל מקום – היום בדיוק יש לי יום פחות או יותר חופשי מעבודה, וגם היום לא לקחתי את הכדור, כך שמעכשיו אני אקח רק 30 מג פעמיים בשבוע.<br /> ולמקצה הסיום הזה של החודשים הבאים – אני זקוקה לתמיכה.<br /> אני חייבת להודות שהדבר שהכי מעודד אותי כרגע זה לקרוא את המסע הקשה שעברתי עם הריטלין. אני אומרת לעצמי שאם יכולתי לו, אוכל גם לזה.<br /> אבל – זה לא ככ פשוט, כי אני לוקחת סימבלטה כבר כעשרים שנה.<br /> ההיאחזות שלה בגוף – מאוד מאוד שורשית ועמוקה.<br /> וההיאחזות בנפש – שאני לא אוכל בלי כדורים – עוד יותר שורשית ועמוקה.<br /> אני יודעת שאוכל – אני כבר אדם מבוגר, ויש לי כאמור הרבה כלים להתמוןדדות עם הדיכאון והרבה דברים טובים בחיי – אבל אני פוחדת. ליתר דיוק – אני באימה.<br /> היום אני מפנקת את עצמי במשלוח של מרק ולזניה ועוגה שהזמנתי לי וברביצה במיטה עם התנור המחמם.<br /> מחמם את הלב לקרוא פוסטים ישנים שלי ולראות כמה תמיכה קיבלתי אז לגמילה מהריטלין.<br /> נדמה לי שבשנים האלה המודעות עלתה טיפה בציבור לכמה קשה להיגמל מכדורים,<br /> ושהתנסחויות פסיכיאטריות כמו "התרגלות לכדורים" איננה אלא מכבסת מילים שמדברת על התמכרות, בתאכלעס.<br /> אני מקווה שאזכה לתמיכה מכן.ם גם הפעם, במקצה הסיום שלי לגמילה מהסימבלטה, ולקראת החיים (בעוד כמה חודשים) כאדם חופשי – סופסוף!!!!<br /> תודה למי שקראו אותי עד כאן</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה