שיר 18

בעקבות המקרה המצער של הדוגמנית לשעבר קארין באומן. אני רוצה להגיד כאן משהו, משהו כואב , שצועק הצילו, צעקה איומה ונוראה, אבל כאילו חרישית ובלתי נשמעת. אני לא מצליחה להבין איך מקדשים את הרזון, ברור שצריך להיות במשקל תקין, אבל למען השם תחשבו שנייה, הבחורה הייתה יפיפיה, במשקל תקין, נראת מעולה, והטריגר לאנורקסיה הקשה שלה היה בקשה של סוכנת דוגמניות לרדת במשקל, ועל מה?!!? על מה ולמה? היא לא הייתה שמנה, לא מלאה, לא עם עודף משקל

רק לא מספיק רזה בשביל הקטלוג

אז אני רוצה להגיד לכם סוכני דוגמניות, מורות לבלט או להתעמלות אומנותית,

בתור מישהי שאהבה לרק

יש המון דברים בחיים שבהם אני אהיה סופר מצליחה. אני מחנכת כיתה  א' , ההורים אוהבים אותי, הילדים , הצוות, נותנת את כל הלב אבל שוכחת את עצמי. אני אלופה בלתת עצות לאחרים, תמיד הייתי אוזן קשבת, עד כדי כך שאנשים שאני לא מכירה מתחילים לדבר איתי ולספר לי את הצרות והדברים הפרטיים שלהם, המון פעמים עזרתי לאנשים, לחברות , אני אוהבת לתת , להקשיב ולייעץ. אני חושבת שיש לי הרבה מה לתת לעולם, אבל.... איפה אני? את עצמי אני שוכחת, אולי יותר נכון לומר שאני מתעלמת מעצמי כל כך , לא דואגת לעצמי, אוכלת שטויות, עודף משקל גבוה, ואני מתהלכת בעולם כלא שווה. כי א

אני רוצה להשמיע את הקול שלי ולומר לכל האנשים שמסביב , הנשמות הטובות שרק רוצות לעזור. כשאתם אומרים לי לרזות זה רק גורם לי עוד יותר לא להצליח, לא לנסות ולא להרים את הראש שלי מעל המים. זה גורם לי עוד יותר תסכול, עוד יותר להיסגר, וממש עכשיו בא לי לעשות דווקא לעצמי עוד יותר. מתי בעולם הזה מישהו יסתכל עליי ויתעלם מהגוף העגול שלי ויראה שאני גם עוד הרבה דברים אחרים ולא רק גוש בשר?? אם אני שמנה אז אני עצלנית, חסרת מוטיבציה וחסרת כוח רצון. ואולי אני בכלל לא צריכה להיות כאן, רק כי אני שמנה. ואני אגיד עוד דבר נורא חשוב. מצד החברה החברה מקדשת רזון

מה עושים כשכלו כל הכוחות וכבר אין חשק ללכת לטיפול כי באמת שום דבר לא עזר עד היום וגם כשעזר זה היה זמני? יש למישהי עצה? אני לא בקצה האנורקסי אלא בקצה השני, הBMI שלי גבוה, 40.. מזעזע אותי לכתוב לאן הגעתי

באופן כללי , כשהייתי קטנה הייתי שמנמונת , ממש לא שמנה, טיפה מלאה. אבל חטפתי המון ביזיונות בעקבות זה.. ברמה קשה . והייתי עם זה לבד, לא שיתפתי את ההורים שלי מעולם הם לא ידעו בכלל מה אני עוברת.. הייתי כ"כ קטנה והתמודדתי כבר אז עם כ"כ הרבה רוע של אנשים ובעיקר הרגשתי פגומה , כאילו נולדתי מעוותת. 

יכולה להגיד לכן שהראיתי לבעלי לפני שבוע תמונה ש

אני מתקשה ביותר לשמור על תזונה בריאה. אני פשוט לא מצליחה. כאילו המוח שלי לא רוצה לאכול בריא. כאילו אני מזיקה לעצמי בכוונה ועושה לעצמי דווקא. שונאת להיות שמנה וממשיכה בהרגלים הרעים שלי. עשיתי כל דיאטה שבעולם ואני לא מרגישה שיש לי יכולת להתמודד יותר עם המשקל הזה שהגעתי אליו . מישהי מזדהה איתי ? למה ההרס העצמי הזה מאיפה הוא בא?!

נטלתי קלונקס תקופה, פתאום ביום בהיר אין בשום בית מרקחת, ויתרתי, החליפו לי לאלפרד, קניתי שתי חפיסות, נגמר לי , באה לקנות וכבר בשני בתי מרקחת אין את התרופה. מחסור. אותה תשובה כמו הקלונקס. מה השלב הבא? ולמה זה קורה? מנסים להוציא את תרופות ההרגעה מהשוק?! מה עושה בן אדם שנעזר בכדורי הרגעה ולא מספקים לו חלופה? אני לא מכורה לזה אבל אני אוהבת שיש לי למקרה שאצטרך. לא בא לי להיתקע. ולא בא לי להגיע לחרדה קיצונית בלי אפשרות לעזור לעצמי. כרגע אין לי אפילו אחד! מה ההסבר ולאיזה כיוון זה הולך עם התרופות האלה?

אשמח לתשובות!!!

שלום רב 

בני בן שנה ותשעה חודשים מקבל מוקיסיויט לטיפול בדלקת ריאות

שכחתי לתת לו את המנה של הערב (הוא מקבל 8 מ"ל  בכל מנה, פעמיים ביום -בוקר וערב)

מתלבטת אם להעיר אותו לשתות את התרופה (כנראה שזה יהיה כרוך בצרחות) או לחכות לבוקר ופשוט לדלג על המנה הזאת.

האם זה יכול לעשות נזק או להחמיר את הדלקת בגלל דילוג על מנה אחת?

אני ממש בלחץ מזה כי הוא נורא קטן ודלקת ריאות זה לא דבר פשוט במיוחד לא לתינוק קטן, 

אציין כי הוא כבר יומיים בלי חום וגם בלי שיעול ותודה לאל הוא חזר לעצמו ולחיוניות שלו.

אודה לתשובתכם

בריאות שלמה!

אני יודעת שבטח רוב הבנות כאן רזות מאוד..... אבל אני ההפך הגמור. אני שמנה שלא מצליחה לרדת במשקל. שמנה שאין לה כוח רצון . הכוח הרצון היחיד הוא לתקוע אוכל כמו חזיר. אני מתביישת. כ"כ מתביישת. ומרגישה לא שווה ולא טובה בגלל המשקל שלי.. יש כאן מישהי שמרגישה ככה אבל היא באמת שמנה ולא רק בתחושה?

יש עצות?

כמובן שניסיתי כל דיאטה אפשרית. ואני ממש לא הולכת לעשות קיצור קיבה וגם לא זריקות. הנפש שלי פצועה ואני בורחת לאוכל ממכר. כלומר סוכר.

אף פעם לא הייתה לי אכילה רגשית של חסה כמובן......

אני לא מצליחה לאהוב את עצמי ואני לא מצליחה לרזות וגם כשהצלחתי זה פ

האם חוסר תיאבון בהכרח תסמין לסרטן במערכת העיכול או סרטן בכלל.? כתסמין בודד ללא תסמינים נוספים

כתבתי פה אתמול ולא ענו. אני לא מצפה ולא כועסת. כרגע בהתקף חרדה לקחתי כדור והרגשתי שהוא נתקע לי בסרעפת נכנסתי ללחץ מטורף שתיתי קצת ועכשיו עדיין יש את התחושה אבל טיפה נרגע. האם זה מהחרדה? כשרק התחילו לי החרדות כשהייתי אוכלת היתי מרגישה שאת זה לא יורד בגרון-זה היה ממש פיזי אבל לא מצאו כלום בבדיקות. כשהתאזנתי נפשית גם זה עבר.. אבל מאז עבר זמן וגם עליתי לא מעט במשקל ואני מפחדת נורא מזה שזה נתקע. מפחדת מהקאה וגם מפחדת שזה מעיד על מצב מסכן חיים אוף אני פשוט ממוטטת החרדות גומרות אותי יש כאן מישהי לדבר איתה?

היי..יש לי היסטורייה רבת שנים של חרדות, פוביות, התקפי פאניקה. תמיד היו לי חרדות בריאות אבל זה לא ניהל אותי. מרגישה בשנה האחרונה שחרדת הבריאות מציפה אותי. אני מפחדת ממש ממחלה ממאירה. ומנסה כל הזמן לחפש סימנים , זה מכניס אותי לסטרס ואני מפתחת התקפי חרדה בעקבות זה. לגבי טיפולים כדורים וכו'- ניסיתי המון המון כדורים. באמת!! שום דבר לא עזר חוץ ממירו שגרם לי להשמין. טיפולים רגשיים כאלו ואחרים - אין ספור. החל מטיפול דינאמי קלאסי ועד NLP , שלושת המימדים , רפלקסולוגיה ועוד ועוד. כולל אשפוז יום בשלוותה לפני כ7 שנים. אציין כי החוויה שלי מהטיפול ה

מישהי כאן?אני בהתקף חרדה לא מוצאת את עצמי כבר :(