הג'ינג'ית מנתניה

עברתי משהו ממש לא נעים. אני ישבתי להנאתי בקיוסק ככה לשתות קפה. פתאום איזה אחד פנה אליי ומנסה לדבר איתי ואני מתעלמת ממנו ואז מרים עליי את הקול ומאיים לרצוח אותי עד שהוא קם והרים יד ונסתי על נפשי רק כדי שלא ירביץ לי. מרגישה זוועה עם התקף חרדה ללא תיאבון ומרגישה שאני נמצאת סוג של טראומה. אחרי שנים של שליטה בחרדות אני פתאום מאבדת את זה בגלל אדם מסוכן. מרגישה תסכול ולא יודעת מה לעשות ואין לי את מי לשתף. 

חשבתי שבוע הבא לבוא לאמא שלי, לצאת איתה לאכול בחוץ. מנסה לחשוב איך. ברגל קשה לה ללכת. חשבתי עם כסא גלגלים. מונית לא בא בחשבון. הציעה לי לקחת טאק ווי. סירבתי כי זאת לא המטרה שלי. בסוף אומרת לי לבקש מאחי והבחורה החדשה שיוצא איתה להצטרף כי יש לה רכב. התבאסתי. לא נשמע לי. מבואסת ולא יודעת מה לעשות. קשה לי שהיא מעדיפה להסתגר בבית. כבר שנה אפשר להגיד שהיא לא יוצאת. אבא שלי ז"ל היה יושב בכסא גלגלים וזה לא מנע ממנו לצאת החוצה, עם אמא שלי לעשות קניות. היה יושב במרכז מסחרי ושותה לו קפה ומאז שאני זוכרת היה עושה את זה מידי יום כשכבר לא יכל לעבוד

חזרתי מהופעת סטנד אפ כשכמעט לא רציתי ללכת בגלל שבוע שיש בלאגן בבטן. היה מופע סטנד אפ של מה קשור. וואי אתם לא מבינים איזה אלופים הם. אני כל כך נהניתי מהם. כאלה מוכשרים. גם הזמינו מישהו מהקהל למערכון שלהם, איזה נדיר. עכשיו לא יודעת איך אני אישן עם האדרנלין וההתרגשות הזאת. היה כיף לא נורמאלי. וזה כל כך חסר בימינו. להתנתק מהכל, מהחדשות, מהמלחמה ופשוט להינות מהרגעים האלה. זה פשוט מוציא מהחרדות והדיכאון. והייתי ככה וגם תשושה ועייפה ופשוט הכרחתי את עצמי ללכת לשם וזה היה שווה כל רגע וכל שקל.

אז תודה לשלישיית מה קשור.

עכשיו חסר ששלום אסייג וליטל

רציתי לדבר עם המתאמת טיפול היום, לא יצא והייתי לחוצה בכסף. ביקשתי כי לא יכלתי, הלוואה למרות שכל פעם לא נעים לי. רק אגיד שבגדול לשבת בבית קפה כל בוקר גורם לי פשוט מוטיבציה לקום בשעה שצריך ואם נגיד מתחילה לעבוד ב10 אז קמה 8 גג והיום קמתי אפילו קצת לפני. מתקלחת, אוכלת מתארגנת מסדרת גם תרופות כדי להספיק לבית קפה שקרוב ונגיד ב9 לפחות כבר יוצאת מהדירה כדי להינות ולהתחיל ככה את היום וכמתמודדת נפש לי זה עוזר מה שלא עוזר התרופות ולא מצאתי פתרון אחר כרגע וזה לא סתם פתרון. זה כבר כמה ימים שאני מצליחה פשוט לקום בזמן כדי להספיק הכל ולא להשאיר בלאג

שתמצא לי תעסוקה בשוק חופשי. היום שוחחתי איתה לגבי ליווי קשישות או מטופלות שבכיסא גלגלים כי אני לפעמים רואה מישהי עם כסא גלגלים והיא תמיד אומרת לי שלום ומתעניינת בי. וחשבתי אולי אם במידה לא אמצא משהו אולי אפנה אליה ואבדוק אם צריכה חברה וליווי אני פשוט מצוברחת כי נמאס לי שאני חיה על הכסכס ואני צריכה לעבוד עם יותר כסף כי לצערי אנחנו מתקרבים לפסח ואז יש פחות כסף ועם הכסף שגם ככה נכנס לי זה מעט כי זה מפעל מוגן. אם לא אמצא מה שאני רוצה החלטתי שאני אתפשר כבר ושתמצא לי משהו אחר בינתיים. 

שאלה אגב למי שמבין. תעסוקה נתמכת זה כמו מפעל מוגן? או שז

קשה לי שאמא שלי מתקשה לצאת מהבית. רציתי לחגוג לה יום הולדת. השבוע הייתי אצלה ולא יצאנו והבטיחה לי שנצא ואז היום כותבת לי שהיא לא יכולה לצאת כי השיער שלה לא צבוע. אני לא רוצה לבוא אליה כשאנחנו לא נצא. אני בעיקר יושנת אצלה ואוכלת. זה לא עושה לי טוב. כשאני בנתניה אני אמנם מתקשה מבחינת ניקיון וסדר אבל אני כן יוצאת תמיד ונפגשת עם חברה ויש לי פעילות חברתית. אני גם קצת מתוחה יש ביקורת אצלנו בדירה מחר וצריך שהכל יהיה מתוקתק ואני תליתי בגדים אחרי כביסה. אני אמנם לא רוצה לפגוע באמא שלי והיא עכשיו לבד, אני עשיתי טעות שלא שיתפתי את הפסיכיאטרית של

אני די מצוברחת וקשה לי כרגע. אמא שלי סיפרה שאחי וגיסתי בריב רציני. מה שזה אומר שהיא כרגע אצל אמא שלה והוא אצל החבר. אתמול אמא שלי חגגה יום הולדת. כתבתי לה מזל טוב והכל והבטחתי לה שאני אחגוג לה. בערב היא מספרת לי על הריב בין אחי לאישתו. כבר שנה שהם גרים אצלה. איכשהו עוזרים לה עם האוכל וזה. מסתבר שזה כבר מיום שישי הריב. כששמעתי שאחי לא חגג לה ואפילו לא בא אליה זה שבר אותי. אמרתי לעצמי מה אני עושה עכשיו? היא בודדה. וכסף אין לה. לעזוב את נתניה כדי לטפל בה אחרי שמצאתי חברות, עבודה, פעילות חברתית ומקום שנאבקתי עליו אני פשוט אזרוק הכל ואעבור

המזג אוויר הקריר הזה ממש מתסכל אותי. אני רוצה לצאת והטמפרטורות חבל"ז. לפחות היה לי כסף אז מילא הייתי יושבת באיזשהו מקום רק כדי לשתות משהו אבל אין לי גרוש על התחת עד ה28. עד עכשיו לא ישבתי עם המתאמת טיפול שלי לדבר על זה. עכשיו אני לא מרגישה טוב בכלל. לא יכולה לצאת וגם לא מוצאת דברים אחרים שיכולים לעודד אותי מבלי להוציא שקל. ואני לא מאמינה ב100% בתרופות. אני כן מאמינה בעזרה חיצונית ולא להיות תלויים בתרופות. בטח לא בלקחת מינונים גבוהים שגורמים להרבה אנשים להיות זומבי ומסוממים מבלי יכולת לתפקד. הלוואי והייתי מוצאת דברים אחרים חוץ מבתי קפה

חזרתי לשמוע בשורה נורא מדכאת. אני יותר לא מבשלת כי בעיני המדריכה אני לא יודעת לבשל והודיעה שבקרוב מאוד יביאו לנו אוכל אוכן. אני לא יודעת מה זה מפריע איך אני מבשלת אם זה גם ככה רק בשבילי. מילא אם הייתי לכולם וזה הייתי מבינה אבל זה בשבילי וזה אכיל ולי זה טעים אני ממש לא מבינה למה היא ככה. אני לא מחפשת מתכונים כי אני כן יודעת את הבסיס גם אם לא יוצא כמו גורמה. לא מפסיקה לחטוף ממנה על הראש כל פעם בגלל שצריכה לעדכן שאני יוצאת שאני חוזרת וכשאני רוצה לעדכן אני לא תמיד מוצאת מדריך והיום קיבלתי ממנה על הראש כי לא עדכנתי למרות שכן הודעתי לה בווט

אני משתדלת לא להוציא הרבה על אוכל בחוץ אבל אני כן יוצאת לקפה. כי אני כן אוהבת לצאת החוצה. אני עשיתי חישובים עם כל ההוצאות השוטפות מידי חודש עדיין נשאר לי 1,000₪+ ואני לא נותנת לקבצנים ולא צדקה כי לצערי אין לי כסף לזרוק ועדיין יש לי הוצאות לא שגרתיות מאז המעבר דירה. גם מזון משתדלת לא לקנות כל עוד יש פה כמו בשר, דגים וירקות. אני התחלתי לבשל כבר תקופה ולא אוכלת את של ההוסטל כי לא מעוניינת שיכריחו אותי לעשות תורנויות, אני פשוט מעדיפה את העצמאות שלי. אני רוצה לצאת לטייל להסתובב מבלי להתקע באיזה 4 תורנויות בשבוע ושזה יגביל אותי. הייתי אמורה

אמא שלי הבוקר שאלה אותי אם אני באה לסופ"ש ליום הולדת שלי, אמרתי שלא. ואז הרגשתי רע שאולי היא מתבאסת מזה. היא לא יוצאת וקשה לה ללכת ואין לה כסף. ואני הייתי מעדיפה לחגוג שאני לא בבית סגורה ישנה ואוכלת אלא לצאת לטייל קצת וגם לשבת במקום לשתות ולאכול ופחות מדבר אליי להזמין אוכל הביתה. אז חשבתי מה אפשר לעשות אז עלה לי רעיון לקחת מונית שניסע יחד לא אמור לעלות הרבה ואין לי בעיה לשלם מכספי כי גם ככה אמורה לקבל כסף בתאריך הזה. הצעתי לה שנשב בנאפיס. ראיתי שהיא קראה את ההודעה אבל התעלמה. מקווה שתענה לי מחר. כי אני מוכנה לבוא אליה השבוע רק אם נצא

נסעתי לפולג לאסוף חבילה ומשם נסעתי להוסטל הקודם שהפכה לקהילה קודמת ושמחתי שוב לראות את כולם והם שמחו לראות אותי. באתי אחרי זה לדירה של ידיד שעבר לשם ונהיינו בקשר ממש חזק לאחרונה וגם אירחתי אותו אתמול וגולת הערב שעשיתי פשטידת פסטה בטעם טונה ויצא פשוט תענוג שעוד יבקשו ממני להכין גם לחבר'ה פה? וברקע שמתי שמתי לי את רן דנקר לכבוד יום ההולדת שלו שתהיה עוד יומיים.

כתבתי גם למדריכה הראשית מה שהכנתי כי כל הזמן דואגת שאני לא אוכל בחוץ מטעמי כסף ובריאות. בין היתר כתבתי לה שאני עוד אתחרה עם המדריך של הבוקר בבישול אבל אז נלחצתי שנשמעתי קצת מתנשאת