Edit אני ממש בלחץ נפשי וסטרס קשה לי שאמא שלי מתקשה לצאת מהבית. רציתי לחגוג לה יום הולדת. השבוע הייתי אצלה ולא יצאנו והבטיחה לי שנצא ואז היום כותבת לי שהיא לא יכולה לצאת כי השיער שלה לא צבוע. אני לא רוצה לבוא אליה כשאנחנו לא נצא. אני בעיקר יושנת אצלה ואוכלת. זה לא עושה לי טוב. כשאני בנתניה אני אמנם מתקשה מבחינת ניקיון וסדר אבל אני כן יוצאת תמיד ונפגשת עם חברה ויש לי פעילות חברתית. אני גם קצת מתוחה יש ביקורת אצלנו בדירה מחר וצריך שהכל יהיה מתוקתק ואני תליתי בגדים אחרי כביסה. אני אמנם לא רוצה לפגוע באמא שלי והיא עכשיו לבד, אני עשיתי טעות שלא שיתפתי את הפסיכיאטרית שלעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 1 תגובה אני ממש בלחץ נפשי וסטרס <p>קשה לי שאמא שלי מתקשה לצאת מהבית. רציתי לחגוג לה יום הולדת. השבוע הייתי אצלה ולא יצאנו והבטיחה לי שנצא ואז היום כותבת לי שהיא לא יכולה לצאת כי השיער שלה לא צבוע. אני לא רוצה לבוא אליה כשאנחנו לא נצא. אני בעיקר יושנת אצלה ואוכלת. זה לא עושה לי טוב. כשאני בנתניה אני אמנם מתקשה מבחינת ניקיון וסדר אבל אני כן יוצאת תמיד ונפגשת עם חברה ויש לי פעילות חברתית. אני גם קצת מתוחה יש ביקורת אצלנו בדירה מחר וצריך שהכל יהיה מתוקתק ואני תליתי בגדים אחרי כביסה. אני אמנם לא רוצה לפגוע באמא שלי והיא עכשיו לבד, אני עשיתי טעות שלא שיתפתי את הפסיכיאטרית שלי שהייתי אצלה אבל ירד לי החשק לבוא אליה כי כשאני בנתניה אני מכבסת יוצאת ואם יש לי זמן ואני יכולה אני מנקה ולא כמו אצל אמא שלי שכמו תינוקת רק יושנת אוכלת ועושה צרכים וגם צריכה לעזור לה כלכלית שזה כסף שאני לא יכולה כי זה מקצבת נכות. גם ככה החודש גמר על נקסט טיוי. אני כל הזמן מסתכלת על החשבון הבנק, אם נכנס, אם נשאר, אם ירד. ואמא שלי לא מוכנה לקבל עזרה.</p> <p>אני בכלל תוהה אם זה תירוץ של הצבע כי היא פשוט כבר סגורה בבית כמעט שנה, וכסף אין לצביעת שיער והיא רוצה ספר עד הבית. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה