סערה בכוס מלח

ב-4 במאי פורסם בעיתון המכובד JAMA מחקר חדש, שעורר סערה בעולם הרפואי, בעקבות ממצאיו שהראו כי צריכת מלח נמוכה קשורה דווקא עם תמותה מוגברת מאירועים קרדיווסקולריים.

את המחקר ערכה קבוצת חוקרים מבלגיה. במחקר השתתפו 3681 אנשים מהאוכלוסיה הכללית, ללא אירועים קרדיווסקולריים קודמים. החוקרים בדקו את צריכת המלח היומית של המשתתפים, וזאת באמצעות ביצוע של איסוף שתן 24 שעות לנתרן, שהינה שיטת הבחירה להערכת צריכת הנתרן בדיאטה. לא ניתנו הנחיות מיוחדות למשתתפים לגבי צריכת מלח בדיאטה ועקבו אחריהם במשך כ-8 שנים.

הממצא העיקרי של המחקר היה כי קיים יחס הפוך בין צריכת מלח לתמותה מאירועים קרדיווסקולריים והם מצאו כי דווקא בקרב המשתתפים שצרכו את כמות המלח הנמוכה ביותר, היתה שכיחות הגבוהה בכ-50% כמעט בתמותה קרדיווסקולרית.

תוצאות מחקר זה עוררו כמובן סערה רבה, מאחר והם סותרים את כל המחקרים הקודמים ואת כל ההמלצות וההנחיות המקובלות המדברות על הצורך בהגבלת נתרן ומלח בדיאטה.

החוקרים ד"ר סטולרץ וחבריו, היו מופתעים בעצמם מתוצאותיהם, אולם הם אינם טוענים שתוצאותיהם סותרות את ההמלצות המקובלות. הם עדיין מאמינים כי להגבלת מלח יש חשיבות רבה בקרב חולים עם יתר לחץ דם וחולים עם מחלות לב, אולם בעקבות ממצאיהם הם אינם סבורים כי נכון יהיה להגביל את צריכת המלח באוכלוסיה הכללית, כפי שמומלץ היום.

אחד המתנגדים העיקריים לתוצאות מחקר זה הוא ד"ר מק'גרגור, שהוביל את הקמפיין המוצלח באנגליה להורדת כמות הנתרן במזונות הנמכרים. ד"ר מק'גרגור טוען כי החוקרים של המחקר הראו בפירוש כי עליה בצריכת המלח הובילה גם לעליה בערכי לחץ הדם, וזה סותר את כל מה שידוע על כך כי לחץ דם גבוה דווקא מגביר תחלואה ותמותה לבביים. הוא טוען כי החוקרים אינם מנסים אפילו להסביר סתירה זו בממצאיהם.

עוד הוא טוען, כי המחקר לוקה בבעיות מתודולוגיות רבות בשיטת המחקר, ובעיקר בשיטת בדיקת איסוף השתן. לטענתו איסופי השתן דווקא בקרב המשתתפים שלא צרכו הרבה מלח לא היו מלאים, ולכן קשה להתייחס אליהם.

לד"ר מק'גרגור טענות גם כלפי הירחון JAMA. הוא טוען כי ירחון זה נטה גם בעבר לפרסם מאמרים שנויים במחלוקת בנושא המלח, ולא בהכרח בשל איכותם המדעית, אלא בעיקר כדי לעורר מחלוקת וסנסציה בקרב הקהילה הרפואית.

אחד ההסברים שמחברי המחקר נתנו להסביר את ממצאיהם, הוא כי יתכן כי צריכת מלח נמוכה מאד מובילה לירידה בלחץ הדם, מה שמוביל לשפעול מערכות הורמונליות ועצביות שונות, הגורמות לנזק למערכת הקרדיווסקולרית. להסברם זה אין ביסוס במחקרם, מאחר והם לא הראו כי למשתתפים אלו אכן היתה ירידה בערכי לחץ הדם, כך שזהו הסבר תאורטי בלבד.

יש לזכור כמובן שהמלצות קליניות מבוססות על מחקרים רפואיים רבים וגדולים, והן אינן משתנות חדשות לבקרים בעקבות פרסום מחקר בודד כזה או אחר, ועל כן, לפני שנגיע למסקנה ההפוכה כי אין להגביל את צריכת המלח, דרושים מחקרים נוספים, אולי טובים יותר מבחינה מתודולוגית, שיוכיחו זאת.