הפרעות אכילה והחלמה

ההגדרה של החלמה מהפרעת אכילה הינה נושא שנוי במחלוקת בקרב המומחים.
לעיתים קרובות חוזרת השאלה האם אלה שסובלים מהפרעת אכילה בכלל ואנורקסיה בפרט יכולים באמת להחלים באופן מלא מההפרעה. ואז מתחיל הדיון על מה זה בעצם החלמה מהפרעת אכילה – תפקוד יומי מלא? בריאות פיזית? בריאות נפשית? יחסים בינאישיים תקינים? או רק הכל יחד??
קיים צורך רפואי ומדעי להגדיר מושגים באופן ברור וחד משמעי. אולם מול הצורך הזה קיימת חוויה סובייקטיבית, שהיא שונה וייחודית, כך שהחלמה תראה שונה מאד מאדם לאדם. אז האם זה אומר שאין החלמה מלאה? לא.
זאת ועוד, ההצעה שעד שהחלמה מלאה לא תהיה מדידה באופן אמפירי היא לא תהיה אפשרית מייצגת זרם פילוסופי ברפואה המערבית: אם אתה לא רואה את זה, זה לא קיים. גם הצורך הזה של העולם המדעי הופך את האפשרות להחלמה לכמעט בלתי אפשרית.
החלמה מלאה אינה אפשרית מסיבה נוספת. אנשים שסובלים מאנורקסיה רואים החלמה כמו אנשים שמכורים לאלכוהול – ההפרעה יכולה להיות ברמיסיה אבל הפוטנציאל לנסיגה תמיד קיים ברקע.
אם אדם פונה לעיסוק בשליטה על אוכל כאשר הוא במצוקה במשך שנים רבות וזה הופך להרגל – אכן נסיגה תמיד נשארת אפשרית. אבל זה לא אומר שאם יש נסיגה זה אומר שלא הייתה החלמה. החשיבה הזאת של הכל או כלום היא שגויה ומטעה.
נהוג לחשוב שאלכוהוליסטים, מעשנים וסובלים מהפרעות אכילה הביאו את הבעיה על עצמם ולכן זה משהו שהם צריכים להתגבר עליו בעזרת כוח הרצון שלהם.
התמכרויות לאלכוהול, סמים כמו גם הפרעות אכילה הן התמכרויות עוצמתיות לצורות חשיבה והתנהגות, ואי אפשר רק פשוט לרצות לצאת ממצבים כאלה. אבל גם זה לא אומר שהחלמה היא בלתי אפשרית.
נכון, אדם שסבל מהפרעת אכילה תמיד עלול ליפול שוב אל לוע ההפרעה. כן, ייתכן ותידרש מודעות וזהירות במשך כל החיים. אבל כל זה לא אומר שאי אפשר להחלים.
אם כך, הטענה שבגלל שהמצב הוא כזה לכל החיים אי אפשר לטעון לעולם להחלמה מבטל את העבודה הפנימית שנעשית בכדי להתמודד ולהיאבק יומיום עם דחפים הרסניים. ובכלל, האמונה שהחלמה היא בלתי אפשרית, שברגע שהתמכרת זה לכל החיים, היא מדכאת ומייאשת וגורמת לנזק.
הציפייה ממי שהייתה לו הפרעת אכילה של ממש להגיע לחלוטין לנקודה בה הוא אומר "זה לעולם לא יקרה לי שוב" היא לא ריאלית ויש בה חוסר אמפתיה וחוסר חמלה.
החלמה היא לא מחיקת העבר באופן מוחלט. החלמה היא צמיחה שנעשית ממשבר למשבר, היא לקום על הרגליים לאחר נפילה. החלמה היא לחיות חיים מלאים ובריאים פיזית ונפשית לאחר הפרעת אכילה.
תרגמה וערכה: מיכל אפק
www.care2.com/greenliving/eating-disorders-and-recovery.html

היה חשוב לי לכתוב את זזה כדי שידעו שכן יש אפשרות להחלמה ולשינוי
מה שכן זה מתחיל ונגמר לרוב בראש.
בגיל ההתבגרות הדימוי העצמי הורס לנו את השכל ומכאן מתחילות הרבה בעיות ועניינים.
החלמה מהירה לכולם בע"ה!
- 0
- שתפו
דווחוכנראה שזה מה שקובע אם מי שסובלת תצא מזה או לא תצא מזה
המיומנות להביא את זה למצב של הקפאה לעניות דעתי אין בכך החלמה
כנראה שזה תמיד ישאר מאוד מורכב .....
כנראה שאלה שיצאו מזה תמיד תהיה שם אימא ברקע שנלחמה עבורם
רק אז הם "יצאו" מזה בהתחשב בהנחה שלזכרון אין שום משמעות
כנראה שלהשאר בחיים זה לא בהכרח "לצאת מזה"
כנראה שעם הדורות הבאים המצב רק ילך ויחמיר
כנראה שכמו לכל דבר גם לזה יהיה סוף
- 0
- שתפו
דווחואין ספק שזה מקל על ההתמודדות אם יש משפחה מגוייסת לטיפול. אבל זה לא הכרח.
למשל, הבית השיקומי שהוקם בהוד השרון וברמת ישי מאפשר לבנות לצאת מהבית בו המחלה פרחה ולהתחיל לבנות חיים עצמאיים בסביבה מוגנית ותומכת, ויש תוצאות טובות מאד!!
- 0
- שתפו
דווחומהמקום הפרטי שלי, ההורים והמשפחה..זה בדיוק מה שגרם להפרעה, וממשיך לגרום לנפילות בדרך להחלמה. וכן, אני מאמינה שבלי הורים, עם לקיחת אחריות אישית ועזרה כשצריך, אפשר להחלים.
לא מתיימרת להגיד שהחלמה היא שנעלם כלא היה, אלא שההפרעה קיימת ברקע ושגרת החיים לא מאפשרת לזה לבוא לידי ביטוי. ברור לי שבהחלמה, יש תקופות יותר קלות ונינוחות ותקופות שיותר צריך להיעזר ולהמתקד מחדש, ולכן בדיוק זו החלמה ולא ריפוי.
(בהערת סוגריים- ברור לי שיש אפשרות שמשפחה תהווה סביבה תומכת ומעודדת החלמה, אך לא בזה לענ"ד תלויה ה
- 0
- שתפו
דווחואני אשמח לשמוע על תוצאות עוד חמש שנים מהיום
- 0
- שתפו
דווחוסליחה על הפסימיות
- 0
- שתפו
דווחווזה רק מגביר את התסכול.
לפעמים אני חושבת שאם זה מה שמצפה לי אז למה בכלל להתאמץ? עדיף להישאר ככה, רזה יותר. ככה אני עוד איכשהו מצליחה לסבול את הגוף שלי לפעמים.
- 0
- שתפו
דווחו