יעדים לאיזון הסכרת

אחד הדברים שגרם לי להתעורר למציאות, הוא הבנה מעמיקה יותר של ערכי היעד של איזון הסכרת.

המלצת הרופאים כיום שואפת לערכים של Hb1ac מתחת ל 7 אחוז (לעומת ההמלצה של מתחת ל6 אחוז אצל אדם "רגיל")  ולמדידות של  100-180 בצום ו180-160 לפני ארוחות. (אם מישהו קיבל הנחיות אחרות, אשמח לשמוע)

נשמע מעודד נכון? העניין הוא שבערכים כאלה אנחנו לא פותרים שום דבר, כי אנחנו עדיין חיים עם ערכים של סוכר גבוה יחסית לאדם ללא סכרת. אז אולי הסיבוכים יאחרו לבוא, אבל הם יגיעו. לפי ההגיון, כדי למנוע סיבוכים של סכרת, צריך להיות לנו ערכים של אדם ללא סכרת, זאת אומרת Hb1ac שהוא פחות מ 6 אחוז. 

האם זה יעד ריאלי? לי עד לא מזמן זה נשמע כמו יעד בלתי אפשרי. כנראה גם לאנשי המערכת הרפואית זה נשמע יעד שעלול להפחיד מטופלים ולכן ההמלצות הם קצת פחות מחמירות. סיבה נוספת שהיעדים הם גבוהים יותר מהרצוי, הם בגלל הסכנה של ירידות סוכר מרובות – היפוגליקמיה, אשר מהוות סיכון ממשי. לגיטימי, אבל לא לגמרי, ותבינו למה בהמשך.

אז למעשה אנחנו הסכרתיים (סוג 1 וגם חלק מסוג 2) מנסים לשמור על יעד שלאוו דווקא בהכרח מונע מאיתנו להתדרדר עם השנים. אם a1c עד ל-7 הוא תקין עבורנו, איך זה יכול להיות שהוא לא תקין עבור שאר האוכלסייה? התשובה המתבקשת הוא שהוא אינו תקין, אלא מסכן אותנו.

אני באופן אישי, די אוהב את המשפחה שלי, את העבודה שלי ואת התחביבים שלי, ובא לי להמשיך עוד הרבה שנים, אז כנראה שיש לי מה לדאוג. פעמיים בשבוע של עבודה במחלקה הגריאטרית של איכילוב (אינני רופא, אני עוסק בדיקור) , מבהירים לי כמה סיבוכי הסכרת יכולים להיות קשים – שבץ, בעיות לב, כליות, ראייה, בעיות תחושתיות ומוטוריות (תנועתיות) והיד עוד נטויה.

המסקנה היא, היעדים שאנחנו צריכים לשאוף אליהם, הם ערכים של אדם ללא סכרת, זאת אומרת A1c של בין 5-6 אחוז

אגב, יתכן שחלק ממכם שקוראים את הבלוג מצליחים להגיע לאיזון כזה עם ההנחיות התזונתיות המקובלות – וכמובן בעזרת אינסולין במזרק/משאבה או עם תרופות (בסכרת סוג 2) ואשמח לשמוע ממכם בהערות.

אני אישית לא הצלחתי עד כה כשעקבתי אחרי המלצות התזונה המקובלות (כמו שכתבתי בפוסט הראשון – הסיפור שלי) ואני בטוח שיש עוד הרבה שנמצאים במאבק, או כאלה שאפילו לא ציפו להגיע למתחת ל-6%. 

המשך בפוסט הבא