נו.. סופ"ש…מוכר לכולם לא?

קושי עצום.רק מלחשוב על זה אני נתקפת בפחד ומתנפלת על האוכל.
עוצרת את עצמי. נושמת עמוק. עולה חזרה לחדר. שותה עוד מים.מחכה חצי שעה. אבל לא.. חייבת לאכול.. רק עוד משהו.. רק כדי להכניס משהו מתוק לגוף לפני שההורים יתעוררו מהשנת צהריים שלהם ואז כולם מתארגנים לארוחת הערב שגם אלייה אני צריכה להערך בהתאם.
אז אני בולסת מהר מהר הכל למרות שידעתי שאני יכולתי להישאר למעלה בחדר ולצפות בטלויזיה,לצרוח מבפנים שאף אחד לא ישמע,לזוז מלא,לקפוץ מיליון פעם.. העיקר לא לרדת למטה למטבח ולבלוס ולהקיא. ולקרוע לעצמי את הגרון- הרי הוא גם ככה כואב לי והאצבעות שלי גם ככה מותשות,אדומות,שרוטות.. די . די כבר לגרום סבל. תעצרי את עצמך !
אז אני בולסת מכל מה שיש במטבח,מכל הטוב שנקנה לשישי שבת,מכל המאפים,תבשילים,עוגיות,קינוחים,אוכל מאתמול,ממרחים,מה לא בקיצור..?!
אחרי זה שוטפת את הפנים וכאילו כלום לא קרה. זו הרי שיגרה.

מתקלחת,ומתארגנת לארוחת הערב בפחד נורא ואיום.מבטיחה לעצמי שאותה אוכל בלא בולמוס הרי אחריה לא יתאפשר להקיא.
* האם אותה אצליח לשרוד?
הרי זו ממש מלחמה- לשרוד או לא.