בלוג זה ייצא מתוכך מתישהו...[?!] י שקר אחד גדול . אני חיה בתוך שקר. אני קמה לבית הספר,לומדת. אני לומדת? מה אני בעצם לומדת? כלום.. אני סופרת את הדקות והשניות רק ללכת הביתה ולאכול או יותר נכון לזלול את המקרר. מחכה לימים שאני יוכל להישאר בבית בשקט לבדי.. ואז מצטערת על זה שביקשתי שיהיה בית לבד..ומתחננת שיהיה מישהו כי רק ככה אני שולטת בעצמי. למה אני גורמת לעצמי נזקים…
בלוג זה ייצא מתוכך מתישהו...[?!] י "מדי ".. מה זה יותר מדי ? " את רזה מדי ".. " את נראית יותר מדי חיוורת " "הרגליים שלך יותר מדי רזו לאחרונה..את ממשיכה לרדת במשקל ?" ואז המשפט של אמא : " את כמו פליטת שואה." כל אלו גרמו לי לחשוב. מה זה יותר מדי בשבילם? אני הרי לא רזה. אני לא בתת משקל.לפי המדדים אני לא בתת משקל בכלל. אני כן הולכת…
בלוג זה ייצא מתוכך מתישהו...[?!] י נו.. סופ"ש…מוכר לכולם לא? קושי עצום.רק מלחשוב על זה אני נתקפת בפחד ומתנפלת על האוכל. עוצרת את עצמי. נושמת עמוק. עולה חזרה לחדר. שותה עוד מים.מחכה חצי שעה. אבל לא.. חייבת לאכול.. רק עוד משהו.. רק כדי להכניס משהו מתוק לגוף לפני שההורים יתעוררו מהשנת צהריים שלהם ואז כולם מתארגנים לארוחת הערב שגם אלייה אני צריכה להערך בהתאם. אז אני בולסת מהר מהר…
בלוג זה ייצא מתוכך מתישהו...[?!] י להעיף את \"הקול\" הפסדתי. הפסדתי כל כך הרבה בשנים הכי יפות בתיכון שלי. אני בת 18 ולאט לאט הבדידות נעשית קרובה מתמיד. הקול החולה נעשה החבר הטוב ביותר שלי.התאהבתי בו,אני מרגישה שאני שולטת בו על אף שהוא שולט בי. מנסה לשלוט בחיים שלי בצורה הקפדנית ביותר בעוד שאני מאבדת הכל בדרך.. את המסיבות,הבילויים,היציאה לבתי קפה לשעה-שעתיים עם החברה הטובה או עם הידיד…