זה הולך ומחמיר ……

או שאני מרחמת על עצמי יותר מידיי או שקשה לי להבין ולהכיל את העובדה שהגוף שלי חלש .. מותש.. לא יכול להחזיק עוד שניה … זקוק לי .. ואני מענישה אותו .. על כלום .. הוא סובל

זה מחמיר אני מרגישה את זה .. כואב לי הגרון , כואבת לי הבטן , כואב לי הצלעות  ,

אני תוהה איך אנשים שסובלים מבולימיה יכולים להחזיק מעמד שנתיים חמש עשרים .. כמה כוח סבל זה פשוט מטורף ! או שאני פשוט לא יכולה להרגיש אפילו טיפת סבל או כאב אני חלשה פיזית ונפשית ..

מתעלפת ומנסה להרים את עצמי בלי שאף אחד יראה ויחשוד שמשהו לא בסדר .. זה קשה … לא ידעתי שזה כזה קשה

עשיתי צעד התקשרתי לתל השומר אבל הם לא רוצים לדבר איתי רק עם אחד ההורים .. אבל הם בטוחים שיצאתי מזה לגמרייייי הם לא חושדים בכלום איך פתאום בום אני מודיעה להם את זה ???

גם שהם ידעו לא חשבנו על זה כאופציה בכלל .. אז איך פתאום אומרים דבר כזה ? איך אפשר להמשיך לחיות עם כזאת תחושת אכזבה ששוב אכזבתי והצלחתי לדפוק לעצמי את החיים .. ????