קול קורא במדבר

הפעם אדבר בשם קול (כל) החולים

 את קולי אני מפנה אליכם המטפלים

 ואתחיל במקרה שקרה לי היום בבית החולים

 שמן הסתם תוכלו להזדהות עם עיקרי הדברים

כאמור אני מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה

 ובאפי דחופה לה זונדה להאכלה

 רציתי מאד שילדי יבואו כבר לבקרני במחלקה

 וגם הם התגעגעו מאד ובקשו ללא הפסקה

אמממ ישנה בעיה

 כי כמו שאמרתי הזונדה המפריעה

 להוציאה החוצה לשעה, לא ניתנה הסכמה

 וניסינו לחשוב כיצד לעבור את החומה

לפתע צץ בראשי רעיון תמים

 אולי אכסה את פני במסיכה להגנה מזיהומים

 וכך אוכל להסביר לילדים

 שהמסיכה נועדה לשמור עליהם מפני הידבקות מחיידקים

שאלתי את האחות אם יש להם אחת כזו בנמצא

 והיא אמרה שיש להם מסיכה והיא תחפש ותמצא

 בינתיים פנתה לעוד עיסוקים

 וכנראה ששכחה מהדברים

הבוקר הגיע,  הצוות התחלף

 עוד מעט ויגיע העת

 חיכיתי לזמן של רוגע ושקט

 ושוב שטחתי את בקשתי לצוות

הן הסתודדו בינהם כמה שניות

 ואז חזרה אלי אחת מהן ללא שהיות

 אין ולא יהיה מסכה במחלקה הלזאת

 אנחנו לא מחלקה זיהומית, מה לעשות?

ניסיתי להסביר שאמרו לי שיש במגירות

 אך נראה שקולי נפל על אוזניים ערלות

 הן אפילו לא חיפשו לשנייה

 ולא ממש רצו להבין את הבעיה

באין לי דרך מוצא אחרת

 שוב מצאתי עצמי בבכי ממררת

 ולבעלי מרימה מהר את השפורפרת

 ומבקשת ממנו שיתקשר הוא לאחות הסוררת

טלפון למחלקה הוא מיד הרים

 ומחדרי אני שומעת את האחות פותחת בהסברים

 על שהסבירה לי שאין להם כזה דבר כאן

 אך היא מוכנה שוב לחפש במחסן

אתם מבינים כזה מעשה?

כשאני ביקשתי, היא לא טרחה לזוז מהכסא

 ופתאום הסכימה לבדוק רק כשבעלי ביקש

 והנה הלא יאומן התרחש

תוך שניות היא נכנסה לחדר עם המסכה

 והגישה לי אותה בלי שום מבוכה

 ובתוכי התפשטה הרגשה נוראית

 הרגשה שאני פשוט חולה אפסית

חולה משוגעת עם רצונות חולים

 חולה שלקולה לא מקשיבים

 וכששיתפתי את הרגשתי הזאת עם עוד כמה

 שמעתי סיפורים דומים שראויים לבמה

אז הרשיתי לעצמי לקחת את הבמה

 ולהביא את קול החולה לכל האומה

 וחלילה, אינני מכלילה את המטפלים כולם

 אך ראוי שתימחק תופעה זו מן העולם