יוגורט לבן
וזהו.. הגיע הרגע שכה פחדתי ממנו… האוכל.
טוב אחרי שבועיים בלי להכניס כלום לפה, אין אפשרות לברוח מזה.
אז באה דיאטנית וחשבנו במה אני רוצה להתחיל, ולצערי שום דבר לא עשה לי את זה.
כל מה שחשבתי עליו עורר בי מיד בחילה של ממש.
הדבר היחיד שעלה לי לראש זה מלפפון שהוא נוגד צרבת שאני כ"כ סובלת ממנה,
אך היא לא הסכימה.
בסוף החלטתי פרי.
זה הכי קל לי להתחייב כי זה משהו שהייתי חיה עליו קודם.
אז למרבה הפלא היתה הסכמה ואני נשמתי מעט לרווחה.
כל יום 2 פירות נראה שזה לא כ"כ נורא.
אך אחרי חמש דקות היא חזרה,
והסבירה שמכיוון ששבועיים לא אכלתי זה לא יהיה נכון להתחיל במשהו כמו פרי שמכיל הרבה סיבים, שיהיו קשים לי לעיכול.
אז שוב נצטרך לבחור משהו אחר למשך השבוע הקרוב.
היא הציעה שמנת ואני עשיתי פרצוף חמוץ, יאק לא אוהבת.
אז באין אפשרויות בחירה, התפשרתי על יוגורט, שרק המחשבה עליו שוב העלתה בחילה במעלה הושט.
היא יצאה מחדרי ואצלי התחילה החגיגה…
חרדה, בכי, לא רוצה לאכול בכלל ועוד שניים כאלה ביום.
ואם לא אוהב ואם לא אצליח להתמודד עם זה, אין דרך חזרה…
ואז היוגורט הגיע אלי עד למיטה וחיכה שאוכל אותו עד הטיפה האחרונה.
אכלתי בגבורה והאחות שהיתה איתי בחדר הסיחה את דעתי מהחרדה שהייתי נתונה בה.
וזהו סיימתי.
הבטן כבדה ומלאה ובפה תחושה חמצמצה והחגיגה רק התחילה עתה…
הצרבת התגברה האוכל עלה ונבלע, עלה ונבלע.
בקושי יכולתי לנשום מכובד המסע…
כולה גביע יוגורט ותראו מה עשה..
שוב חרדה לופתת את גרוני ועצבים התחילו לעוף ממני
ואין לי דרך להיפטר מהם ואין מי שילטף את ראשי וירגיע אותי..
עברה שעה עברו שעתיים,
שלוש וארבע…
הבנות נכנסו כבר לארוחה הבאה ואצלי הבטן עדיין בחגיגה,
מלאה ומפוצצת עד אימה.
הלילה ירד ואני לא מצליחה להסתובב אפילו על הצד.
הרגשתי כמו אותם נשים שראיתי אתמול במרפאה להריון בסיכון גבוה,
עם בטן גדולה ואימתנית שלא נותנת לנשום ולהכניס כראוי אוויר.
ושוב עבר עלי לילה ללא שינה עם כאבי בטן וצרבות נורא…
ולא ידעתי איך אקום בבוקר ליוגורט נוסף,
כשהקודם עדיין מציק לי ומרגישה אותו עומד על הסף.
הפעם ביקשתי לוסק חצי שעה לפני
ובאמצע שאני כותבת את הפוסט הגיע היוגורט והחרדה שבו..
והנה אני עכשיו לאחר האכילה מקווה שהפעם תהיה מהר הקלה,
כי בקצב ההתקדמות האיטי הזה יוציאו את הזונדה אולי בעוד חודשיים
ועד אז אשאר במחלקה ולא אצא אפילו לאחר הצהריים.
-
4 תגובות
