אוכלים יותר כי שמנים ולא ההפך

כל הזמן חוזרים ואומרים לנו שהשמנה היא פשוט ההפרש בין הקלוריות שאנחנו אוכלים והקלוריות שאנחנו מוציאים. לפיכך אם נפעיל את כח הרצון שלנו ונאכל פחות ונוציא יותר נהיה רזים.

הבעיה – זה לא עובד ולמרות שכמעט כולם יודעים את זה, רובנו לא מצליחים עם זה לאורך זמן וההשמנה הולכת ומתפשטת בעולם.

עכשו מציעים ד"ר לודוויג ושותפיו בעיתון הרפואי JAMA  שאולי כדאי להסתכל על ההשמנה כסיבה לאכילת היתר ולא כתוצאה שלה.

למי שמכיר את התיזה שהעלתי (ראו בהסבר "המתקלחות") לפני כמה שנים, זה עקרונית  הדבר שהצעתי והוא שעזר לי להשתחרר מרגשות האשמה האינסופיים שליוו אותי מילדותי.

עשיתי יותר מרק להציע תיזה, בחנתי 1000 ילדים בתל אביב והראתי את הקשר בין רמת השרירים ומידת ההשמנה ומשם כבר היה ברור מה כדאי לעשות כדי לרזות, לא טריויאלי אבל משתלם שכן הוא כולל בריאות בכלל ולא רק הרזיה (לשכנע את הגוף שאין סיבה לדאגה…).

במאמר החדש ב- JAMA לא מתייחסים החוקרים לסיבה אלא רק לתאור המצב של ההשמנה ומסבירים כי אם הגוף "החליט" לנעול את השומן בתאים, בפועל עומדת לרשותו פחות אנרגיה ולכן הוא רוצה לאכול עוד ועוד….זה כמובן לא עוזר כי הנאכל מועבר למאגר ומי שאוכל נשאר בחוסר אנרגיה. וכך ככל שנשמין נהיה יותר רעבים.

דיאטה דלת קלוריות רק תחריף את המצב (מורידה קצב מטבולי) ולכן מטיבעה לא נחזיק מעמד איתה אם לא נשלב גורמים שיעזרו לגוף לשנות את החלטתו מהאסטרטגיה של ההשמנה.

הם משווים את המצב לחום גבוה. לטיפול בחולי לא נכניס את החולה לאמבט מלא מים קרים כדי להוריד את הטמפרטורה שלו (=דיאטה דלת קלוריות) אלא נחפש את הסיבה שהגוף יצא מהאיזון ובקרת החום השתבשה.

מכאן קל להבין למה רב הדיאטות נכשלות ולמרות שרבים מצליחים להוריד במשקלם עם דיאטה, רק אחד מ-6 מצליח לשמור על הרזייתו יותר משנה.

הצעתם – לחפש מה משפיע על החלטות הגוף לעבור לאגירת השומן כמו למשל סוג התזונה (כמו פחמימות "ריקות" ומזון מעובד), סטרס, שינה וכמובן פעילות גופנית….

כמובן כתבתי לחוקרים על המחקר שבצעתי וההסבר גם להצעתם ואדווח לכם על תשובתם…אני שמחה שסוף סוף יקדמו את הדרך הנכונה להרזיה.