Crossroad

יש כל כך הרבה שבילים, כל כך הרבה דרכים, ואני לא יודעת מה לעשות. אני הולכת לדרך אחת, מתחרטת וחוזרת. מנסה את השניה ובאמצע מוותרת. כאילו אין פיתרון אמיתי. אז איך זה שיש אנשים שעמדו באותה הצומת באותה מדינה באותם מצבים וכיום הם כבר בסוך המסלול?

אני תמיד מרגישה שאני אף פעם לא יודעת מה לעשות. כל דבר שאני מנסה, כל דיאטה אני לא מצליחה לקיים. יש חיי חברה, אנשים שאומרים ״תנסי. מה כבר יהיה״, את אומרת לעצמך ״בסדר פעם אחת זה לא נורא״, אבל אז את חוזרת הביתה לבד ומתחילה להבין שאת חולה-כאבי בטן, ושילשולים, ודם, כל כך הרבה דם. אני מתחילה להיות עייפה, 17 בברזל בגוף, לא השיא של חיי. ותמיד אחרי שאני סובלת כל כך הרבה אני שוכחת, ועושה טת אותן טעויות שוב. והלחץ מהבית לא כל כל עוזר. ״את חייבת לעשות ככה״, ״קחי את זה לפני ההוא״, ״איך את מרגישה היום?״(שאלה שחוזרת בערך כל 5 דק). 

אני מטומטטת, לא מסוגלת. כואב לי כל הגוף, הפרקים. אני ילדה בת 20 אבל מתנהגת כמו בת 70. לרקוד במסיבה אני לא מסוגלת כי הקרסול שלי בוער. 

מה אני אמורה לעשות? באיזה דרך לבחור?