עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.

אז אחרי שנשמתי לרווחה כמה חודשים טובים, ירדתי במשקל מתחת לתקין.
הנפילה חייבת להגיע,
כי איך אמשיך בחיי בלי חטאים, 
וכך מצאתי את עצמי בצורה מודעת ומתוכננת לחלוטין פותחת את שישי במסעדה 
ואז עוברת בסופר, מגיעה הביתה ואוכלת שוב, יוצאת עם חברה לבית קפה בצהריים,
חוזרת הביתה וקופסאות שוקולד מתחסלות, ללא שליטה.
רק כשאקום בבוקר אחרי לילה שלם שעבר עלי, אאמין באמת שהשליטה חזרה אלי,
אפסיק לזלול רק כשיהיה ברור לי שהתחלף לו יום. ואם כרגע לילה, אין הוכחה גדולה יותר מלראות 
את השמש בשביל להבין שהבוקר בא ונגמרה הזלילה הגדולה.
ואז אוכל לחזור לתפריט הדיאטה ולשקט הנפשי.
"בערבון מוגבל".