חבל שגם כשאדם באיזון מעולה לא מאמינים לו ובעיניהם הוא נשאר חולה כמו בספרים

אז נכון ואף אחד לא ישכנע אותי שלא, הגעתי למקום ממש טוב, לא יכולה להסביר הרבה, למזלי בני משפחה הבינו כמו הילדים וזה מדהים איך החיים כאילו התחברו להם, למזלי גם שיש לי אחות פסיכולוגית שממש מודעת לכל מה שאני מדברת עליו. היא מצידה עוזרת לי בקשר למשהו די רציני שנפגעתי בו לא קשור בבריאות ואילו אני מרגישה שלמות העובדה שהגעתי לתובנה, שהרבה כבר מאחורי ואני לגמרי רוצה ומרגישה שאני מנהלת את חיי, עדיין תסכימו איתי שדווקא בגלל הגילוי המקום שהגעתי אליו, התובנה המדהימה הזו, [מי שלא יודע על מה מדובר, כתבתי זאת בפוסט הקודם], אני מאוד צריכה את השיקום התעסוקתי.

לא יתכן שביטוח לאומי יתעלם ממני ויתעקש שאמשיך להיות במפעל מוגן, אני שם בברוטו שלוש שנים אבל לא מסוגלת להיות שם קבוע זה עושה לי רע, זה לא המקום שלי, זה מקום שכשאני נכנסת אליו מבחינת עשייה אני חסרת מעש, היכולות שלי רבות ממה שיש שם לעשות. האנשים שם מדהימים אבל אני שמונה שנים ללא חברה התואמת לי וזה לא הוגן, אוצר המילים שלי נעלם, הפכתי לאדם שאפילו למחשב כבר אין לי חשק להכנס. הם רוצים לראות שהייתי במעקב שיחות שנתיים ואני לא קיבלתי את השיחות האלו לא כי לא רציתי, אני התחננתי לשיחות ומשלא נענתי שיקמתי את עצמי לבד וזה לא היה קל.

זה לא יהיה הוגן עכשיו שאני מבינה הכל וממש ברור, להתעלם ממני זה לא פייר, חייבים להושיט לי יד שאעשה ולו צעד אחד לקראת עבודה.

אדם רגיל לא יכול בלי תעסוקה אז מה אני אגיד, במקום ליפול הנה אני קמה אני חזקה למה אין מי שישמע אותי.

תעזרו לי ותגידו לי מה לעשות? כי ממשכים להתעלם ולהסתכל עלי כאילו אני אויר, אולי שיקחו אותי למאבחן שיוכיח מה עברתי ולאן הגעתי למקום ממש טוב. אולי אתם ממליצים לי לעשות זאת פרטי?

תודה