ו…סיפרתי לו

הוא ידע שיש לי פסיכולוגית 

שיש לי פסיכיאטר 

ושאני רבה עם אמא על לקחת כדורים

הוא ידע שמשו קורה

אני כבר פעמיים באתי אלייו מדוכאת ועצבנית  

וסוף סוף הוא שאל את רוצה לדבר? אם את עצובה תגידי לי למה זה בסדר

וחייכתי וצחקתי ואמרתי שזה מצחיק שאני אדם חופר ממש ושיש לי כל כך הרבה מה להגיד ואני פשוט לא מצליחה אז הוא ענה שנעבוד על זה

וסיפרתי לו 

והוא היה די בשוק לא הגיב יותר מידי שאל פה ושם שאלות ופשוט חיבק אותי והייתה שתיקה ואמרתי שידבר כי זה מביך והוא השתיק אותי ואמר שזה לא אמור ליהיות מביך זה בסדר אז פשוט התחבקנו וראינו טלוויזיה והיה כיף ולרגע שחכתי שמה שסיפרתי לו זה לא כלום ושאני בוכה מזה כל כך הרבה בעיקר בתקופה האחרונה 

והוא אמר שהוא ממש לא ציה לזה כי אני תמיד אדם חייכני וצוחק וציני ושהוא לא ראה את הצד הזה שלי 

אבל הוא אמר שהוא שמח שהשיחה יצאה סוף סוף 

ופשוט התחבקנו

ואז התמזמנו והרגשתי שהוא קצת נרתע ולא כל כך איתי אבל בסדר מותר לו 

הוא צריך לעכל 

ואז הייתה שיחה ארוכה וכיפית ונפתחנו על עוד דברים והצלחתי לדבר והרגשתי אמיתית לגמרי

חיכיתי הרבה זמן ואני שמחה שחיכיתי 

ואני כל כך שמחה שיש אם מי לדבר 

מישו חדש

זווית חדשה 

וגם בלי לפגוע הדעה שלו חשובה לי יותר מאשר של פסיכולוג או חברה או אמא

לרגע אחד אני שומחה

חבל שזה לא תמיד ככה