סרט דוקומנטרי – אמא שלי חולה בטרשת נפוצה…

הי , רציתי לחלוק אתכם את מה שעובר בליבי בשבוע האחרון…

יש לי שתי בנות מקסימות האחת עומדת לפני גיוסה לצה"ל והצעירה , מקסימה גם כן, בת 16 תלמידת תיכון במגמת תקשורת וצילום. בקיצור, השבוע היא שואלת אותי (קצת בחשש…) אם היא יכולה להכין את עבודת הגמר שלה על :"אמא – חולת הטרשת…" והיא מיהרה לציין שהיא ביקשה מהמורה שלה להכין את הסרט לבדה מנקודת ראייה שלה. המורה הסכים, אמר לה להתחיל לאסוף חומר צילום ואז הם יפגשו לראות אם היא צברה מספיק חומר שיתאים להרכבת סרט דוקומנטרי.

מאז הראש שלי לא מפסיק לעבוד… מאז ומתמיד הרגלתי את בנותיי שאני "פייטרית" , "לא מוותרת",פחדתי שלאור מצבי הנוכחי… יכול להיות שאאכזב טיפה..

ואז חשבתי כמה קשה לי ההתארגנות בבוקר..אבל כל יום שאני עוברת את המכשול הזה אני מבסוטית…אני קמה ב-06:00, מתארגנת, מכינה לה סנדוויץ' לביה"ס (עוד משימה לא פשוטה מבחינתי כשהגוף כואב..) עובדת כל היום , חוזרת הביתה, חייבת להניח את הראש שלי על המיטה אפילו לרבע שעה ,ואני מקבלת כוח, ומתארגנת ללימודי טניס שדה שאני כ"כ אוהבת (יש לי פעמיים בשבוע אימון בנבחרת נכים עם כ"ג), ויש גם נבחרת שחיה לנכים…שאני מנסה להיות בה (יש סיכוי..רק שאני צריכה קצת אומץ שנתיים מאז התאונה שלא נכנסתי למים…)…ולסיום אני גם משתתפת ברכיבה על אופני יד בחצרים של עמותת אתגרים ושם אני מרגישה את החופש האמיתי….בקיצור החיים שלי מלאי עשייה כי אני צריכה להעסיק את עצמי כמה שיותר…כדי לא להתעסק בכאב, כדי להרגיש שאני אשה נורמטיבית. זהו..שזה לא כך…אני מתמודדת עם מגוון בעיות לא פשוטות, חולמת שדברים ישתפרו אצלי…יש לי תחושה בלב שאני יכולה ללכת על הקביים שוב , בלי צורך בכיסא גלגלים…העיניין הוא שעברתי תאונה נוספת עם נוסע קולנועית שהיה חסר אחריות ובלמתי את ההתנגשות בו עם הרגל החזקה שלי..ועכשיו איני יכולה לדרוך עליה והיא מפירה את כל שיווי המשקל בכל הגוף שלי…השאלה הנשאלת היא למה הגורל רצה שאספוג שתי תאונות סמוכות זו לזו, ואסבול מכאבי תופת??? אני רוצה להשתקם ולהיות עצמאית כבעבר….זו לא דרישה מוגזמת….לא? אני לא מוכנה להשלים עם מצבי…אני מאמינה שלכוח הרצון יש השפעה מכרעת עלינו ואסור לנו לוותר, לשנס מותניים ולנסות ….אחרת לא נדע אף פעם…?!

כשבתי תסיים בבוא הזמן את הסרט ,אבקש להראות לכם אותו ולשמוע את דעתכם.חשוב לי לשמוע מאנשים שמבינים מה אני חווה, מה הרגשתם?! אני סומכת עליה, היא רצינית, חדה ויצירתית, טובה במה שהיא עושה..הבהרתי לה שלהיות חולה בטרשת,  זה לא רק להתמודד עם הכאב , זה הרבה מעבר..וזה מה שאני רוצה שיבלוט בסרט שלה..שבסוף ננצח…תחזיקו לי אצבעות..כרגיל אני מאד נרגשת מכל דבר ..אבל בע"ה יהיה טוב, בשורות טובות והמון כוח…שבת קסומה, מירי