פריקה

נמאס לי. זה קשה מדי. לבד לי פה. הריק מתעצם. יותר מדי אוכל בצלחת. יותר מדי שומן על הגוף. יותר מדי לבד. מוקפת באנשי מקצוע ולא מצליחה להיעזר. רק רוצה את מה שהיה קודם… את הרזון, את הטיפול, את המרכז, את המוכר. הכל חדש ולא חדש שטוב לי… יש לי יצר רע שמדבר אליי ואומר לי להרוס את הכול. בדיוק כמו שידעתי להרוס כל חיי.. לעזוב את המקום הזה ולחזור לחיים שהיו לי קודם….. כי אין סיכוי שמשהו ישתנה, אני לא רואה שמשהו משתנה, להיפך, הכול מתדרדר… אין לי כוחות, אני רוצה שיחבקו אותי, אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה שיתנו לי להוריד את חליפת השומן הזו ממני… למה מנסים לשכנע אותי שככה צריך להיות??? זה לא יכול להיות שזה מצב תקין.. ולמה משכנעים אותי שזו המסגרת עבורי? שלמעשה כלכך כלכך רע לי וכל יום גורם לי לרצות לחזור אחורה. אין לי כוח. אני עייפה. אפילו לכתוב יפה כבר אין לי כוח. אני רוצה את מה שהיה לי לפני שלושה חודשים. את הטוב וגם את הרע מוכנה לקבל. אני שונאת את החיים שלי כך.. אני מתגעגעת