פוסט שני – תחרות וזכייה
סליחה על החוסר יצירתיות בשם של הפוסט, אבל אני עדיין די חדשה בזה.
אז אני אתחיל עם תודה למגיבים- עשיתם לי טוב על הנשמה. תודה!
הייתה לי היום תחרות. היא הייתה בחיפה והייתי צריכה להיום שם בתשע ורבע כך שיצאתי בשמונה מהבית. הזרקתי ואכלתי בשבע וחצי. לפי השעות, הייתי אמורה לאכול כבר בעשר וחצי לפחות, אבל הזמנים בתחרויות שלנו תמיד משתנים והתכנון הוא בגדר המלצה בלבד… בעקבות זאת הזרקתי פחות אינסולין ממה שהייתי צריכה, מתוך חשש שאני אכנס להיפו..
בסופו של דבר, יצא שאכלתי רק באחד עשרה וחצי, ומזל שהזרקתי פחות. אמנם הזרקתי פחות מידי והגעתי ל300, אבל לפחות לא נכנסתי להיפו.
אני חייבת להגיד שממש פחדתי מהתחרות. בעיקר בגלל שבתחרות הקודמת לא סיימתי את התרגיל… מי שמכיר באקרובטיקה, עשיתי רצף של ערבית, שלושה פליק-פלאקים וסלטה בגוף ישר, ולאחר מכן ערבית, פליק-פלאק, טמפו, פליק-פלאק סלטה קופיר (קירוס). הצלחתי לעשות את הפס בצורה הכי טובה עד היום! הקטע הכי מצחיק שיצא לי הכי טוב , למרות שאני קצת חולה והייתי עם כאבי ראש והחזקתי את הטישו ביד.. זה היה בטח ממש מצחיק לראות אותי – עומדת עם גליל נייר טואלט ושקית לטישויים המשומשים בתור לעלות למשטח.. עזבתי את הטישו והסווטשירט רק כשעליתי לעשות את הפס…
המשפט שהתחרנו עליו נקרא "אייר-פלור" ואין לנו אותו באולם שלנו. אז המאמנת שלנו הצליחה להוסיף לנו שני אימוני אקסטרה באולמות באזור שכן יש שם את המשטח. באימון הראשון עשיתי רק פס אחד מתוך שניים וגם לא מושלם, ובאימון השני המשטח היה ממש קצר, שלא היה לי מקום לסיים…
אז כשגם לא הרגשתי טוב, זו גם הייתה התחרות הראשונה שלי עם סוכרת וגם לא באתי בהרגשה שאני מוכנה – זכיתי מקום 1! מי היה מאמין?!
אז אני מאוד גאה בעצמי היום, ומקווה שלא עצבנתי אותכם עם הפוסט הזה..
-
9 תגובות
