מותשת…!

אין לי כח יותר… אין לי כח להילחם.
אני כלכך משתדלת! מנסה להעשות את המוטל עלי… מנסה לאכול את כל הארוחות…
ויש ימים שהולך טוב!
אני אוכלת ב"ה. חצי מכריחה וחצי רוצה. אבל אוכלת.
ויש ימים כלכך גרועים שאני כבר לא מבינה למה אני מנסה בכלל!!
ואני מתחילה לאבד תקווה.
כל פעם שאני רואה אוכל, מריחה אוכל, רק חושבת על לקרב אותו לפה שלי… ונכנסת להיסטריה. בכי. טירוף.
לא רוצה!!!!! תרחיקו את הרעל הזה ממני!!!!!
והבטחתי לעצמי שאני אוכל, ואהיה סופסוף נורמלית…
ואני לא מצליחה. אני לא נורמלית. אין לי תאבון. אוכל עושה לי רע! קשה לי להרכיש אותו בפה. קשה לי להרגיש אותו בבטן.
אני מקווה שהשבת תהיה שבת טובה.
שבוע שעבר ירדתי מלאאא. הדיטאנית כעסה מאוד. אמרתי לה שאין לי מושג איך זה קרה ושזה לא הגיוני, אז היא קצת וויתרה לי…
אני לא יודעת מה יהיה השבוע.
נקווה לטוב.
תאחלו לי בהצלחה.
שבת שלום!