למרות הכל… תקווה ומחשבות חיוביות

התחלתי לספור לעצמי כמה אנשים אני יודעת ומכירה שלקו ב"מחלה"

ואבוי לצערי לא שרדו… ועברתי את העשרה

החל מחמי יהי זכרו ברוך  וילדה בת 11 מכיתתו  של בני זכרונה לברכה

ואב של ילד מכיתתו ז"ל ודודתי תצנב"ה ודודו של בעלי יהי זכרו ברוך

ואבא של גיסתי ואבא של חברה

וגבר בן 40 ואישה בת 35 וכולם לצערי לא שרדו זיכרונם לברכה.

לאחרונה שמעתי גם אימה של חברה טובה שנפטרה ז"ל למחלה הארורה.

ודי ..לא אמנה יותר

כי עולים בזכרוני עוד ועוד…וזה דיי מדכא

לאחרונה צצות לי באנטרנט מיני פרסומות המעלות תקוות

(במיוחד כשמתחילים להתעניין)…כנראה שמנוע החיפוש של האינטרנט מזהה שאני מתעניינת

ומעלה לי מיני מכונים המבטיחים את תרופת הפלא.

ועדיין מכירה יותר כאילו ששום דבר לא עזר…. (או עזר לזמן קצר)

למרות שאני גם מכירה גם כמה שניצחו את המחלה

חברה טובה שהטיפולים עזרו לה למרות הסבל הנוראי שעברה בהם

גם אחותה שעברה ניתוחים קשים וניצחה את המחלה

גם הבוס שלי ניצח את המחלה בזכות טיפולים.

ועדיין צל המחלה מרחף עליהם….

אך למרות שהם במיעוט… יש תקווה

ואני תוהה…

לא משנה באיזה גיל…זה כואב לשמוע

ועד כמה אנו חסרי אונים ולא יודעים למה לצפות

ומנסים להתמלא בתיקוות המיעוט המנצח …

…מחר אנחנו באנקולוגיה מצפים להחלטה של תחילת טיפול לאבא .

בתקווה שינצח!

אמן