בכל זאת הגיע הבוקר

בכל זאת הגיע בוקר חדש, קצת קשה אמנם לקרוא לזה בוקר, השעה כל כך מוקדמת ועדיין חושך בחוץ, אבל אני אתן לו את השם הזה- בוקר, שחר של יום חדש, חוסר המנוחה שלי שוב הקים אותי בשעה לא שעה.

נדמה לנו שהבטחות שחוזרות על עצמן, חוזרות ונשנות ולא מתקיימות, הן נבובות וריקות מתוכן, מה הטעם לומר משהו פעם אחרי פעם, ולא לשנות שום דבר? אבל הנה אני שוב מוצאת את עצמי במצב שאין לי מה להפסיד, אז לעיניכם הקוראות ולבבותיכם המבינים לליבי, אני רוצה להבטיח שוב לקראת היום החדש הזה: היום אני אוכלת. היום אני עושה עוד צעד ונלחמת את הקרב הזה, היום אני השולטת ולא האנורקסיה. היום לא מתרצת לעצמי תירוצים. השקילה מחר אצל הדיאטנית עשויה להיות הרת גורל בשבילי, אסור לי לרדת עוד. היום אני בוחרת לחיות, לשקם את חורבות גופי האומלל, להתקדם צעד אחד קטן לקראת החיים אליהם ייחלתי, היום אני אוכלת. אני בן אדם של בוקר, ואמשיך להיאחז בבקרים האלה, באופטימיות שמביא איתו יום חדש, אור ראשון. היום אני בעדיפות ראשונה. היום אני אוהבת אותי, וכמו שאני נוהגת כלפי אהובים, גם למען עצמי אעשה היום הכל כדי שיהיה לי טוב.

והמראה הזאת, השקרנית, המעוותת, הסכסכנית, היא לא תשבור אותי היום. לכולנו- שיהיה יום חדש נפלא.