חיים יקרים, FUCK YOU

חיים יקרים, FUCK YOU.
הגעתי להחלטה שנמאס לי ללכת בדרך שאתם יצרתם לי, זאת אומרת, אני לא סובל את המסלול שהכנסתם אותי אליו. הוא היה במידה רבה באשמתי ובטיפשות שלי, אבל קורה. קורה שטועים וקורה שמתבלבלים וקורה וקורה וקורה אבל,
אני לא רוצה להמשיך להגיד שקורה.
אני רוצה לשנות אתכם. לגמרי.

אני רוצה להפסיק לכתוב, כי לכתוב לא באמת עוזר, ולהתחיל לעשות. אז אני עושה משהו קטן, אבל הוא לא מספיק לי, ואני רוצה לעשות משהו גדול. משהו ממש גדול.
אני רוצה להתחיל לנהוג, כי כולם עושים את זה, בגיל צעיר אפילו יותר משלי, ואני רוצה ללכת למסיבות כמו כולם, אני רוצה לבזבז כסף ולחסוך במקביל, אבל לא לפחד על כל אגורה ושקל,
אני רוצה להנות. כי אם כבר להיות שקוע עמוק בתוך חרא, למה לא לעשות ממנו את הדה-בסט שרק אפשר.

אני רוצה להגיד תודה לסכיזופרניה הארורה ששמה לי הרבה מכשולים, אבל בלעדיה, לא הייתי עם התובנות שיש לי היום על החיים,
ולחרדה החברתית שעזרה לי לפשל בהמון ריאיונות עבודה ולוותר עליהם, ככה אני עושה את מה שאני הכי טוב בו: עצמאי. ורואה סדרות
ולמחלה הכי גדולה שלי, אקסית שלי, וגם קצת להרבה חברים, שבלעדיהם לא הייתי שוקע בדיכאון ובורח ממקומות ומחויבות ורק ככה לומד עד כמה כל המבוגרים וה"זקנים" בחיי צודקים: החיים הם קשים וחתיכת חרא אחד ענק וכשאתה מסיים לימודים או עבודה אתה מגלה שלא משנה כמה חברים יש לך בפייסבוק או במקומות אחרים, בסוף היום אתה לגמרי לבד

אני רוצה לומר תודה לכם, חיים, על המסע הארוך של השנים האחרונות ועכשיו,
עכשיו סוף סוף אני חושב שזה הזמן לדחוף את כל הדברים האלו לתוך ארון מתים
את כל החוויות האלו
ולהתחיל לחיות מחדש אתכם, אולי גם להפוך אתכם לקצת יותר חיוביים,
חיים:)